דברים כח:טו מפרשים: פענח רזא, אלשיך, כלי יקר ואור החיים

והי' אם לא תשמעו וגו', בתוכחה ראשונה אשר בת"כ יש מ"ט קללות ובשניה הזאת צ"ח קללות, הרי ק"ן קללות חסר ג' ועליהם אמר ישעי' ע"ל מ"ה תכו עוד תוסיפו סרה, כלומר כמספר ע"ל מ"ה ועוד נוסף עליהם, כלומר לכל תוכחה אחת יתר עליהם, דהיינו שתים יתרות על מספר ע"ל מ"ה תכו ואעפ"כ תוסיפו סרה:

והיה אם לא תשמע כו'. ראוי לשים לב. (א) אל מלת והיה ומהראוי יאמר ואם לא תשמע כאשר בפרשת בחקותי. (ב) איך מעניש על שב ואל תעשה באמור אם לא תשמע לשמור כו'. (ג) או' אשר אנכי מצוך היום שהוא מיותר. (ד) אומרו ובאו עליך כו' והשיגוך כי אחר בואם עליו ודאי שישיגוהו ולא עוד אלא שמאומר והשיגוך יורה שהוא עתיד ואיך יצדק אחר שכבר באו. (ה) אומרו ארור טנאך ומשארתך סמוך לארור אתה בשדה משא"כ למעלה בברכות כי אם אחר עשתרות צאנך. (ו) כי בברכות נאמר ופרי בהמתך ופה לא נאמר ופרי בהמתך. (ז) אומרו ישלח ה' בך כו' מפני רוע מעלליך שהראוי יאמר על רוע מעלליך ולא מפני. (ח) אומרו אשר עזבתני כי אומר רוע מעלליך הוא מעללי' בקום עשה ואומר אשר עזבתני הוא בשב ואל תעשה. (ט) אומרו ידבק ה' בך למה לא אמר ישלח ה' בך את הדבר והיה כל הפסוק הקודם באו' ישלח ה' בך את המארה כו' כי בדבר דברה תורה ל' שליחות פ' בחקותי באומר ושלחתי דבר בתוככם. (י) אומר עד כלותו אותך כי הלא אחר השמד ואיבוד אמר בקללת פסוק הקודם באומר עד השמדך ועד אבדך מהר מה יכלה אחר כך על ידי הדבר כי כבר אבדו ונשמדו וכן קושי זה כפול ומשולש כי אחר אומר עד כלותו אותך איך אומר אחר כך יככה ה' בשחפת כו' עד אבדך הלא כבר אבדו בקללות ראשונות ויכלו בשנית. (יא) למה לא נאמר לשון שליחות או דבקות כאשר בקודמות. (יב) או' ובחרב בין מיני החלאים. (יג) אומרו והיו שמיך כו' מי לא ידע כי שמיך על ראש והארץ היא תחתיו. (יד) או' שמיך ולא אמר שמים והיה צודק יותר כי השמים שמים לה' ובארץ אשר היא לאדם לא אמר וארצך כ"א והארץ אשר תחתיך. (טו) אומר יתן ה' את מטר ארצך אבק כו' כי אחר שהשמים נחשת והארץ ברזל מה יתן ומה יוסיף באבק ואפר. (טז) אומרו מן השמים ירד עליך כי הלא האבק אינו כ"א מן הארץ. (יז) אומרו יתנך ה' נגף כו' כי אחר השמדם שאמר בפסוק הקודם עד השמידך מי יהיה נגף. (יח) אומרו והיית לזעוה כו' מי הכניס יתר ממלכות בזה. (יט) אומרו ואין מחריד מה תתן ומה תוסיף שלילת החרדה אחר היות נבלתו לעוף ולבהמה. (כ) אומרו יככה ה' בשחין מצרים כו' כי אחר הנתן נבלתו לעוף ולבהמה איך יחול עליו שחין מצרים. (כא) אומרו יככה ה' בשגעון כו' אם יאבד שכלו למה יאשם על מה שלא ישוב בתשובה להביא עליו שאר המכות שהזכיר. (כב) אומרו והיית ממשש כאשר ימשש העור כי הלא גם זה עור שהרי נאמר יככה ה' בשגעון ובעורון. (כג) אומרו ולא תצליח את דרכיך כי הלא כמו זר נחשב שאחר כל הרעות הקניינות יקללם בשלילת הצלחה וכן אומר והיית אך עשוק וגזול היא קלה מכל הדברים הרעים הנאמרים למעלה. (כד) אומרו אשה תארש כו' כי הלא מזכיר הארוסות ואנה עזב הנשואות שנשים בציון עינו וע"ד זה יקשה בסוף הפסוק וגם כל מה שבפסוק שאחר זה קלים מהקודם שורך טבוח לעיניך. (כה) אומרו והיית רק עשוק כו' כי הרי זה נאמר למעלה וגם למה שינה בזה מגזול לרצוץ. (כו) אומרו והיית משוגע כו' כי הרי נאמר למעלה יככה ה' בשגעון כו' (כז) אומרו יככה ה' בשחין רע כי הלא מכת השחין כבר נאמרה וגם אומר פה שחין רע וכי האם שחין מצרים טוב היה. (כח) שסותר סוף הכתוב אל ראשו כי תחלה אמר על הברכים ועל השוקים ואח"כ אומר מכף רגלך ועד קדקדך. (כט) אומרו יולך ה' אותך כו' למה מייחס ההולכה אליו ית' ולא אל אשמותינו ועונותינו או אל אויבינו. (ל) שלא מצינו לא בהוליך את צדקיהו בראשונה ולא את אגריפס באחרונה שעבדו שם עץ ואבן. (לא) אומרו זרע רב תוציא השדה כו' כי יחסלנו הארבה הרי אמר פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת ואמר שיהיה כל הימים ואיך יאמר ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה ועוד שאחר היותם והם ומלכם בגוים איך תוציא ארצם זרע וזיתים בכל גבולם והבנים ובנות שיולידו ילכו בשבי והרי כבר הלכו הם ובניהם עם מלכם. (לב) אומרו הגר אשר בקרבך יעלה כו' והוא ילוך כו' כי הלא כל זה הוא עודם יושבים על אדמתם ואיך יזכרנו אחר ענין הגלות הם ומלכם בשבי. (לג) אומרו ובאו עליך כל הקללות כו' והשיגוך כי לא שמעת בקול ה' אלהיך לשמור כו' והלא כל פסוק זה עצמו הוא היה תחלת דברי המוסר והיה אם לא תשמע בקול ה' לשמור כו' ובאו עליך כל הקללות כו' והשיגוך ולמה חזר פה לאומרו. (לד) אומר והיו בך לאות ולמופת עד עולם איך יהיו הדברים האלה לאות כי לא יצדק רק על דבר קיים ועומד. (לה) אומרו תחת אשר לא עבדת כו' כי זה סותר את הפסוק הסמוך לו כי משם יראו שאצ"ל שלא יעבדו את ה' כי אם אפילו לא ישמעו כדי לשמור ופה אמר כי את ה' יהיו עובדים אך לא בשמחה. (לו) אומרו ישא ה' עליך כי מה שיוליך אותם ואת מלכם מה ענין הגוי שישא עליהם ואין לומר שאמר זה בישיבתם בארץ אויביהם שהרי אומר והצר לך בכל שערך כו'. (לז) אומרו לשון נשיאות ולא אמר יביא ה' עליך. (לח) למה נאמרה מלת גוי זה שלש רגלים בשני הפסוקים הבאים כאחת ולא סמך על מלת גוי הראשונה. (לט) אומרו והצר לך כו' עד רדת חומותיך מהראוי יאמר עד הרס חומותיך כי לא תצדק ל' ירידה בחומות. (מ) אומרו פעם שנית והצר לך ולא סמך על הראשון. (מא) כי פסוקים אלו היה מקומם קודם לאומרו יולך ה' אותך ואת מלכך וכו' כי תחלה צרו על העיר ואח"כ היצרו את ישראל ואח"כ גלו. (מב) למה יזכיר באכזריות האיש הרך והענוג והרכה והענוגה שתרע עינה מתת מבשר ביניהם אשר יאכלו ליתר בניהם ולאיש חיקה כו' אין זה מפקידת העון:

אמנם אומר כי מתחלת התוכחות עד פסוק אם לא תשמור כו' ידבר על צרות שעד חורבן בית שני וכל ענין הגלות ההוא לדור החורבן ומפסוק אם לא תשמור והלאה ידבר על המשך הגלות עד תומו כאשר יבא הביאור בס"ד והתחיל ואמר והיה אם לא תשמע כו' ובפתח דבריו זו הורה מרע"ה ברוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו עיקר גדול באמונה הלא הוא כי ממנו ית' לא יפלא כל דבר אשר יהיה לעתיד בשמים ובארץ ויצרי מעללי איש אך לא ימשך מזה הכרח לפעולות אדם להחשיבו למוכרח במעשיו אם טוב ואם רע כי אין ידיעתו ית' מכרחת כי לא יבצר מהיות בחירת כל אדם חפשית תחת ידו כאשר יתבאר אצלנו בשערים המצויינים לנו בדורשי התורה בס"ד וז"א והיה אם לא תשמע כו' לומר והנה והיה זה אשר אני דובר כי אשר לא טוב תעשו ותענשו כי כן יהיה וז"א והיה כלומר היו יהיה הדבר הזה אך אין הידיעה מכרחת כי עדיין אני אומר אם לא תשמע בדרך ספק כי עוד יד בחירתם נטויה להרע או להיטיב וזהו והיה אם לא תשמע שנית הודיע עוד שורש אחר באמונה והוא שורש גדול שצריך יהיה נגד עיני כל אדם תמיד והוא כי כל מצות חקים ומשפטים אשר שם משה לפני בנ"י בין בכתב בין בעל פה יהיה נגד עינינו כי כאשר אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום כן כל יתר חלקי תורת ה' שבכתב ושבע"פ יהיה בלבנו כאלו גם את הכל מפיו יתב' שמענו פנים בפנים וז"א אם לא תשמע בקול ה' וכו' אשר אנכי מצוך היום כי כל אשר אנכי מצוך תתחייב להעלות עליך כי בקול ה' אתה שומע בשומעך את אשר אנכי מצוך ואין צ"ל אשר שמעת מפי בסיני השמנה דברות עם השנים שמפיו יתב' כ"א אפילו עתה שהכל שמעת ממני מאתו ית' הוא וז"א מצוך היום: