וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם בֶּן־מֵאָה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ הַיּ֔וֹם לֹא־אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא וַֽיהוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה׃
דברי דוד
לא אוכל לצאת ולבא, יכול שתשש כחו, רש"י פירש תחלה על לא אוכל עוד לצאת ולבא ואח"כ אנכי היום. ונראה כך הוא הצעת דברי רש"י דיש כאן פירוש אחר על לא אוכל כו' ולא נצטרך לומר שוה' אמר אלי הוא שנתן טעם לפי שה' אמר אלי אלא תרי טעמי נקט, האחד שתשש כחו והשני שה' אמר אלי כו' וא"ל ל"ל תרי טעמי י"ל דאי טעם תש כח לחוד י"ל שיש תקוה לומר כדכתיב וקוי ה' יחליפו כח מן השמים יוסיפו לו כח וכמאמר הכתוב תתחדש כנשר נעורייכי לזה הוצרך לטעם דוה' אמר אלי לא תעבור כו', ואי מזה לחוד ה"א דעכ"פ יהיה לו עוד כח עד זמן העברת הירדן, ע"כ צריך טעם תש כח מהיום שהיה איזה זמן ביניהם וא"ל דנצטרף תרווייהו דמן השמים יוסיפו לו כח לאותו זמן מועט כי לא יהיה שינוי מן השמים בשביל איתו זמן מועט. כל זה הייתי מפרש אי לאוקרא דלא כהתה עינו ולא נס לחה, אלא צ"ל שוה' אמר אלי הוא לבדו טעם. והרא"ם כתב שלא מצינו שיהיה וי"ו במקום לפי ושכח מה שפירש"י על ואדם אין לעבוד את האדמה דמה טעם קאמר על לא המטיר דהיינו שאדם אין. והשתא מתורץ למה לא פירש תחילה אנכי היום דה"ק מכאן ואילך תשש כחי לפי שבן מאה ועשרים כו', אבל השתא דסתר דבר זה א"כ האי היום צריך לפרש בענין אחר:
רש"י
וילך משה וגו', אנכי היום. הַיּוֹם מָלאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי, בְּיוֹם זֶה נוֹלַדְתִּי וּבְיוֹם זֶה אָמוּת (סוטה י"ג):