קישורים על דברים לא:ב

ויאמר אליהם וכו' לא אוכל עוד לצאת ולבא וכו' ה' אלקיך הוא עובר לפניך וכו' הנה על פי פשוטו יש לפרש שהורה לנו לעורר לבבות עם בני ישראל בימים האלה ימים הנוראים הממשמשים ובאים שהם עת משפט לאלהי יעקב לבל יהי' נכון לבו בטוח בתפלת הצדיק אשר הוא חוסה בצילו שיפגיע בעדו או לבטוח באיזה מצוה שעשה שעל ידה תצא כאור משפטו כי אין הדבר תלוי אלא בו לשוב בתשובה שלימה ולשפוך שיחו לפני בעל הרחמים בתפלה ובתחנונים שישוב ירחמיהו ויקבל תשובתו כי ימינו פשוטה לקבל שבים כמובא על זה משל נאה במדר' שהארי' המלך שבחיות קצף על עבדיו החיות כולם והיו זוחלים ורועדים מאימת קצפו ולא היו יודעים האיך ישאו פנים לבא לפני המלך ולהתחנן לו שיסור קצפו מעליהם ונענה להם השועל שהוא הפיקח שבחיות אני אלך לפניכם לפייס את המלך בעד כולכם שאני יודע שלש מאות משלים לפייסו בהם ובטחו החיות בדבריו והלכו אחריו והוא לפניהם וכשהלך לפניהם דרך פרסה או יותר החזיר פניו אליהם ואמר להם תדעו שנשכחו מאתי מאה מהמשלים והשיבו לו שיסתפקו ביתר השני מאות וכשהלך עוד מעט אתם אמר להם הנה שכחתי עוד מאה והשיבו שיספיק גם המאה שנשארו לו וכיון שהגיע אתם קרוב לחצר המלך אמר להם תדעו שכבר שכחתי כל המשלים ומעתה תעזרו את עצמיכם וכל אחד יבקש על נפשו מלפני המלך אולי יתמלא רחמים עליו להטות אליו חסד ועלי אין לכם להשען עתה והנמשל מובן מאליו שהגם שהצדיק הוא עומד בפרץ בעד עם בני ישראל והוא המקרבן להכניסן תחת כנפי השכינה ומביאם קרוב לחצר המלך מכל מקום בהיותם קריב להיכל המלך הוא מודיעם שהדבר העקרי תלוי רק בהם לפייס את מלך מ"ה בתשובה שלימה ובתפלה ובתחנונים וכן משה רבינו ע"ה אחרי אשר נהלם כל ימיו וקרבן אל הש"י לסוף אמר להם שאל יבטיחו בזה שהתפלל עליהם עד היום שכבר נתרצה להם הש"י מכל וכל ואינם צריכים עוד לבקש בעצמן ולהתחנן לפניו יתברך כי עיקר תלוי בתפלת עצמן להתחנן לפניו יתברך שישא עוונם ויעבור חטאם כרוב רחמיו. וזהו שאמר לא אוכל עור לצאת ולבא שאין יכולת בידי להביאכם בהיכל המלך מעתה ולא תבטחו בי רק ה' הוא עובר לפניך וכו' רומז להש"י הוא עובר לפניך וכו' רומז להש"ית הוא עובר על פשע לכן יאות לכם שבעצמיכם תחלו פניו שיעבור על פשעכם והוא יקבל ברחמים את תפלתכם.

ומניין שבשבעה באדר נולד משה, שנ' ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין ת"ל היום, מה ת"ל היום, שהיום מלאו שנותיו. דבר אחר, מה ת"ל היום, מלמד שהן מאה ועשרים שנה מיום ליום מכונות. דבר אחר, מה תלמו' לומ' היום, מלמד שהק'ב'ה' משלים שנותן של צדיקים ברצון ובשמחה, שנ' את מספר ימיך אמלא.

וילך משה וידבר כו' בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא כו'. יש להבין מה שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא הלא לא כהתה עינו ולא נס לחה כמו שהקשו זה בדברי רז"ל וע"ש. אך מה שנ"ל לפרש דהנה כבר הקשו הראשונים ז"ל למה לא זכה משה רבינו ע"ה לעלות בסערה השמים ולהשאר שם כמו אליהו ז"ל וחנוך הלא הוא עלה וירד כמה וכמה פעמים הו"ל להשאר כולו שם למעלה ע"ש. אך הנה זה מעלת משה רבינו עליו השלום האוהב עמו ישראל ומסר את נפשו עליהם כל ימי חייו להיות מחזק את ישראל כל ימיו לבלתי הסתלק את זיו יקרו מהם עד עולם ותמיד עינו עליהם לתמכם בתומכי אורייתא כמ"ש כי גם במותו לא כהתה עינו להסתלק מישראל וזהו הוא חפצו כמו שנתבאר להשאר תמיד בתוך בנ"י להטיב להם ואתפשטותא בכל דרא לכן הוכרח להיות גופו הקדוש להשאר בעולם הזה שלא לעלות כולו למעלה למען היות אחיזה לישראל בקדושתו בעולם הזה ע"י גופו הטמון ביניהם ובקומו בתחיית המתים יקומו כולם עמו כל ישיני עפר כי יהי' הוא מחויב בדבר ומוציא את הרבים י"ח. והנה זהו שאמרו חכז"ל כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. יל"ד מהו הלשון גופו מכובד. אך זה נכון במשה רבינו עליו השלום שהוא הי' מכבד את התורה כמ"ש תורה צוה לנו משה ומכבד בה את הבריות. וזה לכך הוצרך להיות גופו נשאר בעולם הזה לכבד בו את הבריות בקדושתו וכמ"ש אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל וזהו שהבטיחו הש"י ונאספת אל עמך כאשר נאסף אהרן אחיך ר"ל אתה לא תעלה בסערה השמים כמו אליהו וכדומה רק תשאר גופך בעולם הזה ויאסף קדושתך אל עמך להטיב להם כאשר מת אהרן אחיך ונשאר בעולם הזה לצורך כך. וז"ש ולא ידע איש את קבורתו ר"ל קבורתו מקום הטמון בו קדושתו בישראל לא ידע איש וזהו קבורתו טמונתו כמו מנה קבור פי' מנה טמון כן טמונתו קדושתו בקרב כל ישראל תמיד. והנה זה שאמר לישראל היום לא אוכל עוד לצאת ולבא לצאת לפניכם ולעלות השמים כמו בתחלה כי בע"כ אצטרך להיות גופי נשאר למטה ביניכם וזהו לא אוכל לצאת מביניכם ולבא למעלה עוד כי ד' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה כנ"ל: