דברים לג:א מפרשים: רש"י, אדרת אליהו, אלשיך וברטנורא

וזאת הברכה … לפני מותו. סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ, שֶׁאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי (שם):

וזאת הברכה. התחלת התורה הוא בראשי' שהוא דרגא ראשונ' ומסיים בזאת שהוא דרגא אחרונה וז״ש וזאת. והתחלת התורה הוא בבי״ת לפי שהב' הוא ברכה כמ״ש במדרש ולכך מסיים וזאת הברכה והוא ג״כ ד' אותיות וכן הב' מרמז על ב' אורות שנבראו כמ״ש יהי אור ויהי אור וכמ״ש לעושה אורים גדולים כל״ח. וכן בי״ת הן ב' אלפין דאור וגילופן הם שאר אותיות דאור וז״ש אז ימלא שחוק פינו וגו' וכן הוא חותמא דגושפנקא וכן הוא ג' שילובין דאו״א וג' שילובין דדו״נ. והברכה הוא ג' דדו״נ וא' דאו״א שהן ל״ב נתיבות שמשם הברכה והן חושבן יהי אור ששם ב' אורות שהן עשר שילובין ונאמר ויקרא לאור יום שהוא יהי ויהי שהוא יו״ד דמשתתף לכל האותיות ב' עלמין עלאה ותתאה ועוד מילואן של י״ו שהן הדעת שמשתתפת עם נוקבא בסוד כבד את אביך ואת אמך ובסוד כה וכה ובסוד שבע ביום הללתיך ג' בשחרית וד' בערבית וכן סוד ז״ת דאימא שהן ג' וד':

וזאת הברכה אשר ברך משה וכו'. ראו לשים לב אל וא"ו של וזאת אך הנה היה מקום לחשוב ולומר כי לא תערך קדושת מאמרי התורה שמבראשית ועד כאן שהם מאמרי פיו ית' אל ברכות אלו היוצאים מפי מרע"ה אל ישראל ויהיו הדברים האלה ככל הברכות שיברך איש צדיק מעצמו את בנו ודומה לו. ע"כ הטיל וא"ו ולא אמר זאת הברכה כלומר וזאת תוספות על הקודם ודומה לו. וזה משלשה טעמים. אחד שהם דברי משה בלתי דומה לילידי אשה זולתו וזהו אשר ברך משה. שנית להיותו איש האלהים וסתם דבריו מאתו ית' המה מרוח קדשו ומה גם להיות את בנ"י שגם הם בני אל חי ומשפיע ברכתם מאתו ית'. שלישית שהוא לפני מותו סמוך למיתתו כי אז שכינה שורה עם הצדיק ורוח יתירה כמ"ש בס' הזוהר על פסוק תוסף רוחם יגועון ומה גם משה שעל תוספת ערכו וגדולתו תהיה תוספתו וזהו לפני מותו וע"כ גדל יתרון ברכת כל צדיק בעת מותו מבקרב ימיו וע"כ משיגים אז יותר מבכל חייהם כאשר שמואל הקטן התנבא לפני מותו: