דברים לג:ד מפרשים: פני דוד, רש"י, אדרת אליהו ואלשיך

אפשר במ"ש בספר מאירת עינים לרבינו יצחק דמן עכו זלה"ה (כתב יד) פ' וישלח שהאריך בענין הלימוד וכתב שהמתפלספים אומרים כי די לו לאדם שיעסוק במשנה תורה להרמב"ם לדעת הוראות בעיון קל וישתדל כל ימיו בחכמת הטבע כי מתוכם ידע את בוראו אבל בתלמוד הואיל והוא עמוק מאד ואם ישים אדם זמנו כלו הלואי שידע לדעת הוראות מתוכו על בורין ומאין ידע את בוראו. ואנשים אלו בחשכה יתהלכו כי לא ידעו שכר התלמוד שאין למעלה הימנו ואם כדבריהם רבינא ורב אשי שכתבו התלמוד מה ראו לכתבו על דרך משא ומתן וכי לא ראו כמו שראו האחרונים המחברים פסקי ההלכות והלא האחרונים כלפי ראשונים כקליפת השום מכלל שהם עשו בהשגחה פרטית ובא וראה כמה גדולה מעלת העוסק בתלמוד כל ימיו לשם שמים שהוא מקשט הכלה הכלולה מכל הבריות במשאו ומתנו בקושיות ותירוצים עד שידע ההלכה על בוריה הרי זה קישט הכלה בתכלית הראוי ושם האריך כמה דפים בגנות הפלוסופים ושבח העוסקים בתלמוד והביא דברי רבינו האיי גאון וכמה רבנים על זה עיין שם באורך:

ובזה אפשר לתת טעם למ"ש בנדרים דף ל"ח אמר ר' יוסי בר חנינא לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך פסל לך וכו' משה נהג טובת עין ונתנה לישראל ומסיק דהפלפול הוא שניתן למשה. דכיון דמשה רבינו ע"ה בעלה דמטרוניתא והוא כלול מכל ששים רבוא נשמות ישראל א"כ על ידי פלפולו מקשט הכלה בכל מיני תכשיט שכל בחינה צריך תכשיט המתיחס לה ובהיותו כולל כל נשמות ישראל תכף נעשים תכשיטין בשלימות מכל הבחינות ודוקא לו לבדו ניתן הפלפול כי הוא איש אלהים בעלה דמטרונית' ומי יחוש חוץ ממנו לקשט כלתו כדחזי. אך הוא מטובו נתנו בטוב עין לישראל כי כל ישראל בכלל יעשו תכשיטין. ואפשר דז"ש תורה ציוה לנו משה היינו פלפולא הניתן למשה והוא נהג טוב עין ונתנו לישראל. ופירש מורשה דהיינו מאורשה כמו שאמר רבותינו זכרונם לברכה רומז לכלה העליונה כי בזה נתקנת בפלפול ותכשיטין הן לה. וכי תימא מה דמות יערוך משה לאיש ישראל כי משה כלול ובלול מכל הבחינות לא כן אדם מישראל אין בו אלא בחינה אחת. לז"א קהלת יעקב כלומר הכלה נתקנת על ידי קהלת יעקב בכללות ישראל וזהו ויהי בישורון מלך מלכותא דרקיעא בהתאסף קישוטים מבחינת ראשי עם יחד שבטי ישראל:

תורה. אֲשֶׁר צוה לנו משה מורשה הִיא לִקְהִלַּת יַעֲקֹב, אֲחַזְנוּהָ וְלֹא נַעַזְבֶנָּה: