דניאל א:ה מפרשים: רש"י, אלשיך, מצודת דוד ומצודת ציון

וימן. ל' הזמנה:

וימן וגו' הנה התנאים הנאותים אל למידת החכמה אחר טוב הכנת הלומד הלא המה שלש א' היותו שלאנן ושלו ומשולל מטרדות ספוק צורכו. ב' אכילת ושתית דברים דקים וטובים כי המאכל הגס מקנה עביות וגסות במוח. ג' התמדת זמן כי הצלחת הלמוד לא ליום ולא ליומים ע"כ כנגד שלשתן אמר על הראשונה וימן להם המלך דבר יום ביומו שאין צריך לומר שלא היה להם טרדת ספוק צרכם רק שגם לא היה נותן להם ממון שהם יקחו להם לחם שולחנם רק שמנה להם דבר יום ביומו שהיה בר ולחם ומזון מצוי לשניהם וכנגד השנית אמר מפת בג וכו' וכנגד הג' אמר ולגדלם שנים שלש וזה היה דרך כלל אל כל הילדים ומפני שאין הצלחת כלם שוה על כן אמר ומקצתם יעמדו וכו' שהיה עושה כל הכנה הזאת לכלם כדי שיצאו מהם קצת שיהיו ראוים לעמוד לפני המלך על דרך אמרם ז"ל שמאה שלומדים הלואי יצאו מהם עשרת בעלי גמרא וכן היה שלא העמידו לפני המלך כי אם ד' אלה לבדם ולא את שאר הילדים האוכלים את פת בג המלך עוד דקדק באמרו דבר יום וכו' כי אין אכילת המלכים בכל יום שוה כי אם לפי מזג היום אם קר ואם חם או ממוזג ישתנה המאכל זה ודבר יוס ביומו:

וימן להם המלך. כל זה מדברי המלך שאמר לאשפנז הנה המלך יזמין להם בכל יום דבר הצריך להם ביומו ממאכלי המלך ומן היין אשר ישתה הוא (ואף שנ״נ עצמו היה המדבר לא אמר כמדבר בעדו וכן דרך המקרא וכמ״ש וישלח וגו׳ ואת שמואל (ש״א י״ב) עם כי שמואל עצמו היה המדבר וכן רבים כמוהו):

מפת בג. הוא שם מאכל המלך בל' כשדים ויש פותרים פת בג לחם ואין נראה כן שהרי כתיב ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים ואין זרעונים חליפי לחם אלא חליפי תבשיל: