דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַֽחַטָּ֑את בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר֩ תִּשָּׁחֵ֨ט הָעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵ֤ט הַֽחַטָּאת֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃
פענח רזא
זאת תורת החטאת ו' תורות כתיבי בקרבנות נגד שית סדרי משנה, והקרבנות נקראו לחם, לחמי לאשי, והתורה נקראת לחם, לכו לחמו בלחמי, התלמוד נקרא אש הלא כה דברי כאש והקרבנות נקראים אשה, וכ"ז לומר כשם שא"א לעולם בלא לחם ואש כך א"א לעולם בלא תורה, שנאמר אם לא בריתי וגו' וכתי' מימינו אש ד"ת למ"ו, אותיות תלמו"ד:
אדרת אליהו
זאת תורת. הואיל ונאמר יאכלנה ואשר יזה כו' יכול אין טעון כבוס אלא חטאת החיצונית. חטאת הפנימית מניין ת"ל תורת תורה אחת לכל החטאות. יכול אף חטאת העוף ת"ל זאת. קדש קדשים. לרבות זבחי שלמי צבור לצפון. היא. פרט לתודה ואיל נזיר:
אבי עזר
קדש קדשים. דיוקא דרש מדלא כתיב קדש הקדשים. ועיין פרשת נח בפסוק עבד עבדים יהיה לאחיו: