וְאִשָּׁה֙ כִּֽי־תִהְיֶ֣ה זָבָ֔ה דָּ֛ם יִהְיֶ֥ה זֹבָ֖הּ בִּבְשָׂרָ֑הּ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ תִּהְיֶ֣ה בְנִדָּתָ֔הּ וְכָל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּ֖הּ יִטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃
פענח רזא
תהי"ה בנדת"ה בגימט' וע"ד שתב"א במי"ם, מכאן טבילה לנדה מדאורייתא א"נ מק"ו ממגעה דכתיב בי' ורחץ וא"ת והלא אין עונשין מן הדין, וי"ל דאין עונשין למלקות אבל לאיסורא ילפינן א"נ מקרא דבמי נדה יתחטא דרשינן לי' בע"ז במים שהנדה טובלת בהם, דהיינו מ' סאה, א"נ וי"ו דואשה כי יזוב וגו' מוסיף על נדה דלעיל דתיהוי גם היא שייכה בטבילה:
רש"י
כי תהיה זבה. יָכוֹל מֵאֶחָד מִכָּל אֵבָרֶיהָ, תַּ"ל וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ — אֵין דָּם מְטַמֵּא אֶלָּא הַבָּא מִן הַמָּקוֹר:
אדרת אליהו
ואשה לרבות בת יום א' מכאן אמרו בת יום א' לנדה בת עשרה ימים חיבה. כי תהיה. מן הדיבור ואילך. דם. ולא כל מראה ומניין שהוא מן המקור כשה"א וגלתה את מקור דמיה מלמד שמן המקור וכש"הא דמיה מלמד שדמים הרבה טמאים בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג. בבשר' מלמד שמטמאה בפנים כבחוץ. יהי'. לרבות פולטת שכבת זרע. שבעת ימים תהיה. אעפ"י שאינה רואה כל ז'. שבעת ימים תהיה. שיהיו סמוכין: