וּמֵאֵ֗ת עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יִקַּ֛ח שְׁנֵֽי־שְׂעִירֵ֥י עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְאַ֥יִל אֶחָ֖ד לְעֹלָֽה׃
אלשיך
ומאת עדת בני ישראל וכו'. הנה מבלי הכניס עצמנו בצפוני סודות. ראוי לשים לב בצד מה. מה ענין השתי שעירי' הללו. ושישי' הוא יתברך כבודו לעומת עזאזל להטיל גורל איזה מהם לה' ואיזה מהם לזר ההוא. ולמה יחשיבנו יתברך לכך כי מה קש נדף הוא לפני אלהי עולם ה'. וגם כי מי חייב לתת לו שעיר ולא עוד אלא שישלחוהו לו המדברה:
אלשיך
והנה ארז"ל (ויקרא רבה פ' כ"א) שהוא להשחידו בל ישטין עלינו. והלא כמו זר נחשב הטע' הלז כי מי ישמע לדבר הזה ולא יבעת. באמת באמור מריה דאברהם. לא ימנע או ישראל זכאי בדינ' או בלתי זכאים. אם זכאים הם מה צורך להשחיד את המשטין. ואם בלתי זכאים מה בצע בהשחיד אותו. האם שופט כל הארץ לא יעשה משפט על העדר המקטרג. והלא הכל גלוי לפניו יתברך ולא יותר כחוט השערה לאיש כמעשהו. כמז"ל כל האומר הקדוש ב"ה ותרן יוותרו מעוי וכו'. ולא עוד אלא שתהיה מצות המקום עלינו להשחיד את המשטין עלינו לסכור פיו. כי משוא פנים יש בדבר חלילה. ועוד כי אדרבא הוא תת לו פתחון פה. לאמץ כח להשטין. באומר ראה בניך משחידי' אותי לבל אגלה את נבלותם וכדי בזיון וקצף. וגם בלשון המקרא לזר יחשבו. כל הרואה מקרא שכתוב גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. שיורה חלילה השואה מה כמטילי' גורל בין שני שותפין חלילה. ועוד למה ישחטו מיד אשר עלה עליו הגורל לה' והשני יעמד חי עד סוף העבודה. וגם מלת חי מיותרת. וגם באומרו יעמד חי ראוי לשית לב אל ל' העמדה הלזה. ולא אמר ישאר חי לשלח אותו וכו'. ועוד אומרו יעמד חי כו' לכפר עליו. כי הלא לא עליו הוא מכפר כי אם על ישראל. ומהראוי יאמר לכפר בו או לכפר על העם. ועוד כי אחר שבשעיר החטאת אשר לה'. מכפר על הקדש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם מה צורך אל שעיר המשתלח. ואם החטאת הוא על דבר פרטי. למה הדבר הפרטי ההוא לא נכלל בכלל מה שמכפר שעיר המשתלח שהיא כפרה כוללת. ועוד אומרו וסמך אהרן את שתי ידיו כו' ונתן אותם על ראש השעיר. כי הלא אין נתינה צודקת בעונות שאין בם ממש וגם חלפו למו. וכן אומרו ונשא השעיר עליו את כל עונותם איך ישאם על עצמו ואינם. ועוד אומרו כפל ענין במלות שוטת ארץ גזרה ומדברה. ולא עוד אלא שאחר אומרו ונשא השעיר עליו אל ארץ גזרה אומר ושלח. והלא ע"י השולח הוא מה שישא השעיר אותם אל ארץ גזרה. ועוד כי אין דרך כפרה בכך להוליך השעיר המדברה. בלי הקטרה על גבי המזבח. רק להוליכו חי. והשליך אותו מההר להתחתך לאיברים: