ויקרא יז:ח מפרשים: רש"י, אור החיים, שפתי חכמים והעמק דבר

אשר יעלה עלה. לְחַיֵּב עַל הַמַּקְטִיר אֵבָרִים בַּחוּץ כְּשׁוֹחֵט בַּחוּץ, שֶׁאִם שָׁחַט אֶחָד וְהֶעֱלָה חֲבֵרוֹ שְׁנֵיהֶם חַיָּבִין (זבחים ק"ו):

וַאֲלֵיהֶם תֹּאמַר וְגוֹ׳. בְּמַסֶּכֶת זְבָחִים (זבחים קז.) תַּנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לְעֵרוּב פָּרָשִׁיּוֹת, לוֹמַר שֶׁאַף שְׁחוּטֵי חוּץ שֶׁהֶעֱלָה בַּחוּץ, הֲגַם שֶׁאֵין רְאוּיִים לִפְנִים, כְּגוֹן הַשּׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ, דְּתַנְיָא בַּמִּשְׁנָה תְּחִלַּת פֶּרֶק י״ג דִּזְבָחִים. וְלִתֵּן כָּל הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה, זוּלַת דְּבָרִים שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶם וּמִעֵט בַּחֲבֵרוֹ. וְעַיֵּן בְּדִבְרֵי רַשִׁ״י בִּזְבָחִים.

בחוץ. דק"ל מה בא ללמד אשר יעלה עולה, אם לאיסור שחיטת הקרבת חוץ והלא כבר נאמר איש איש אשר ישחט וגו' לעיל בפרשה זו, ומפרש דבא ללמד לחייב על המקטיר איברים בחוץ כשוחט, כלומר אע"פ ששחט אחד כבר בחוץ והפסיל הקרבן, ה"א אם היה מקריב אחר שחיטת הפסול אינו עובר עליו דכבר פסלהו הראשון, בא הכתוב ללמד ששניהם עוברים וחייבים: