וַאֲלֵהֶ֣ם תֹּאמַ֔ר אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִן־הַגֵּ֖ר אֲשֶׁר־יָג֣וּר בְּתוֹכָ֑ם אֲשֶׁר־יַעֲלֶ֥ה עֹלָ֖ה אוֹ־זָֽבַח׃
פרי צדיק
איש איש מבית ישראל וגו'. במדרש (ת' פ"ז י') מלה"ד לעשיר גדול וחזק ואין לו אשה אין ביתו בית כו' נטל אשה א"ל מכאן ואילך כל מה שאתם מביאין לי העלו אותן לבית כך כו' כיון שהוקם המשכן א"ל הקב"ה למשה אמור להם מכאן ואילך אין אתם רשאים להקריב קרבנות אלא באוהל מועד כו', וצריך להבין למה זכר במשל שא"ל אשה הול"ל שאין לו בית, שזה דומה לנמשל שהוקם המשכן. אך הענין דאיתא במ"ת לעיל (ס"ס ו') אמר המלך למחר שמחתי באה ואני הורגו מוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי כך כו' מוטב בשמחתי ולא בשמחת התורה הה"ד כו' ביום חתונתו זה סיני יום מתן תורה וביום שמחת לבו זה אוהל מועד, וצריך להבין דבמשל קרי למתן תורה שמחת בתי ואחר כך אמר יום חתונתו זה סיני ומשמע שמ"ת נקרא יום חתונתו של הקב"ה. ולמה הוא קראה שמחת בתי, ובמשנה (תענית כ:) דרש יום חתונתו זה מתן תורה יום הכפורים שנתנו בו לוחות אחרונות (כמ"ש פירש"י) ולא על סיני, יום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה ב"ב, אך במדרש דדרש יום חתונתו על סיני ונקרא שמחת בתי שהתורה כלה של ישראל, וישראל כביכול משפיעין לד"ת, והוא עדמ"ש במדרש (ב"ר סו"פ י"א) כנסת ישראל היא בן זוגך וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני א"ל הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך היינו דכ' זכור את יום השבת לקדשו כו', ולשון בן זוגך היינו שהם משפיעין לשבת, והיינו דבדברות הראשונות דכ' אני אמרתי אלקים אתם שהיה התיקון כמו קודם קלקול הנחש, והיו ישראל מרכבה אז לשם הוי"ה, כמו יעקב אבינו שהיה כמו אדם הראשון קודם החטא וממילא ישראל משפיעין לשבת שהיא מדת מלכות, וישראל מכונים בשם חתן והתורה כלה, שכל התרי"ג מצות הם תרי"ג עטין (כמ"ש זח"ב פ"ב ב') והיינו תרי"ג זיני עיטי לזכות שיאיר בלב מאמר אנכי שהוא כנגד כ"ע (כמ"ש זח"ג רנ"ו ע"ב ברע"מ אנכי מסטרא דכתר כו'). וזה שאמרו אז נעשה ונשמע היינו שאנחנו נעשה לד"ת על ידי החשק שלנו, ע"ד מה שאמרנו במ"ש משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם שהמכוון עמדו בתפלה וצעקה למה נגרע לבלתי הקריב וגו' ועי"ז אשמעה מה יצוה וגו' (ונת' במ"א) וכעין מ"ש בגמרא (סנהדרין צט:) כאלו עשאו לד"ת שנ' כו' ועשיתם אתם דדרשו כמו אתם, וכע"ז דרשו בזוהר הקדוש על פ' אחר (זח"ג ר"ז ע"א) ועשיתם אותם ועשיתם אתם כתיב כו' אתם ודאי. וכ"ה בזוהר הקדוש (שם ע"ב) ועשיתם אותם כביכול אתון תעבדון להון, וז"ש (שבת פח.) עושי דברי לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר כו' ואז היו ישראל מרכבה לשכינתא עלאה וכמ"ש (ב"ר פ' ע') שאלו חסרין א' לא היו מקבלים את התורה, עדמ"ש (זח"א ר"ז א) ביעקב אבינו ע"ה ובגין דאיהו אסתלק גו עלמא דאתי כו' ואז נקרא בשורש שמחת בתי של התורה שהיא כלה של ישראל דישראל משפיעין לד"ת תרי"ג זיני עיטי, ובשורש נקראו ישראל אמא כמו לעתיד עלמא דאתי והשי"ת אבא, ונקרא יום חתונתו של הקב"ה עם ישראל אבא ואימא יחוד י"ק, והשמחה שמחת בתי שהוא התורה ו' וישראל המשפיעין לד"ת ועשיתם אתם, וז"ש במדרש יום חתונתו זה סיני. ובמשנה מדבר מלוחות אחרונות ביום הכפורים ודרש יום חתונתו זה מ"ת ואז יחוד קוב"ה ושכינתיה יחוד ו"ה, וכנסת ישראל כלה סיהרא דמקבלא משמשא, תורה שבעל פה שמקבלת מתורה שבכתב, וביום שמחת לבו דרש כאן זה אוהל מועד. והוא עדמ"ש בגמרא (שבת קנב.) שמחת לב אשה והיינו שאז היה יחוד השי"ת עם ישראל, ובמשנה דרש זה בנין בית המקדש שיבנה ב"ב, והיינו כיון שמדבר מלוחות אחרונות אחר הקלקול ואז לא היה התיקון בשלימות לשעתו, וכמ"ש (מ"ר פ' זו פ"כ) שמח ישראל בעושיו אינו אומר אלא ישמח עתידין הן לשמוח לע"ל, וכן שמח ה' במעשיו אינו אומר אלא ישמח עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהם של צדיקים, והיינו שבהווה עדיין אין היחוד בשלימות לעולם אך עתידין הם לשמוח לע"ל דכ' יהי כבוד ה' לעולם ישמח וגו' דקאי אלעתיד, וז"ש זה בנין בית המקדש שיבנה ב"ב שכבר אמרנו דקאי על בנין העתיד שיבנה בחודש אב והחנוכה יגמר בט"ו אב, (וכמשנ"ת במ"א) ואז יהיה היחוד יום שמחת לבו שמחת לב אשה חדר המטות יחוד השי"ת עם ישראל לעולם. אבל במדרש דדרש שמחת לבו על אוה"מ שנחרב ולא היה לעולם, מפרש שאין השמחה בשלימות מוטב בשמחתי, רק לעתיד יהיה השמחה בשלימות לעולמי עד: