וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יו גִּלָּ֑ה מֽוֹת־יוּמְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃
תיבת גמא
בפסוק ואיש אשר ישכב אשת אביו כו' כלתו תרוייהו בסקילה גם כאן קשה כעין קושית הגאון מוהר"צ מהלברשטאט למ"ש התוספת בזבחים הנסקלין בנשרפין דלא אזלינן בתר רובא מקולא לחמורה כלתו בחיי בנו או אשת אב בחיי אביו דלמא לאו אביו הוא ורק חנק אשת איש וגם כן שייך התירוץ שכתבתי במ"א דאי לאו דאזלי' בתר רובא דלמא אשתו אחותו מאמו ולאו כלתו ולא א"א ופנויה היא וע"כ בתר רובא ועדיין צ"ע. ולכאורה הא דכתבו התוספת מקלה לחמורה לא אזלינן בתר רובא הא רובא עם חזקה אזלינן מקלה לחמורה ויש כאן רוב בעילות אחר הבעל עם אמו חזקת צדקת ועיין תוספת חולין י"ב ב' וצ"ע. ועיי' שו"ת הרשב"א ז"ל סימן כ"ז ואי"ה בפ' אמור יבואר עוד ובת כהן קשה דלמא אביה לאו כהן דזינתה אמו וחלל וליכא רק חזקה והבן.
אדרת אליהו
אשר ישכב את אשת אביו. בין שהיא אמו בין שאינו אמו. עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ערות אביך ונא' כאן ערו' אביו גלה מופנה לגז"ש מה כאן באשת אביו אף להלן בא"א הכתו' מדבר ומשמ' בין שהיא אמו ובין כו':