וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִקַּ֧ח אֶת־אִשָּׁ֛ה וְאֶת־אִמָּ֖הּ זִמָּ֣ה הִ֑וא בָּאֵ֞שׁ יִשְׂרְפ֤וּ אֹתוֹ֙ וְאֶתְהֶ֔ן וְלֹא־תִהְיֶ֥ה זִמָּ֖ה בְּתוֹכְכֶֽם׃
תיבת גמא
ואיש כו' אותו ואתהן כו' הלכה כר"ע חמותו לאחר מיתת בתה או להיפך אין בשריפה ער"מ ז"ל הלכות איסורי ביאה והנה אם קידש חמותו לאחר מיתת בתה הוא ספק קדושין וצריך גט מספק שמא הלכה כר"מ ז"ל ותו' דמיעטה משריפה לא מכרת ולית קידושין או כרש"י יבמות צ"ד ב' דרק לאו לאחר מיתה וקדושין תופסין בח"ל אבל בתה לאחר מיתת אשתו י"ל אינו צריך גט דהוה ט"ס שמא הלכה כתוספת ור"מ ז"ל דכרת יש ושמא הלכה כי"א דבתה לאחר מיתת אשתו בשריפה ער"מ ז"ל הלכות איסורי ביאה פרק שני הלכה ז"ח ובמ"מ שם אבל חמותו לאחר מיתת אשתו ספק הוה וכ"ת אוקמיה אחזקת פנויה חדא דמדרבנן מ"מ חיישינן ועוד דמ"ה חיישינן דבספק פלוגתא ל"ש אוקמיה אחזקה כי בשביל החזקה אל ישתנה הדין כמ"ש הכה"ג בי"ד ובפריי שם. ועיין בס' פורת יוסף ריש יבמות ברש"י שם דבר נאה. ועיין ר"ן ז"ל פ"ק דקדושין נתן הוא ואמרה הוא חיישינן מדרבנן דאוקמיה אחזקה משמע לכאורה אף בספקא דדינא אוקמיה אחזקה ומיהו יש שם תירוצים אחרים יע"ש ולהר"מ ז"ל כל ספק מ"ה שריא יע"ש. וה"ה מליצה כה"ג הוה ספק.
רש"י
ישרפו אתו ואתהן. אֵי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה יִשְׂרְפוּ, שֶׁהֲרֵי נְשָׂאָהּ בְּהֶתֵּר וְלֹא נֶאֶסְרָה עָלָיו, אֶלָּא אִשָּׁה וְאִמָּהּ הַכְּתוּבין כָּאן שְׁתֵּיהֶן לְאִסּוּר — שֶׁנָּשָׂא חֲמוֹתוֹ וְאִמָּהּ; וְיֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁאוֹמְרִים אֵין כָּאן אֶלָּא חֲמוֹתוֹ, וּמַהוּ אֶתְהֶן? אֶת אַחַת מֵהֶן וְלָשׁוֹן יְוָנִי הוּא הֵן אַחַת (ספרא; סנהדרין ע"ו):
אדרת אליהו
ואיש אשר יקח. בכלן נאמ' שכיבה וכאן נאמ' קיחה דרך קיחה אמרה תורה מכאן אמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה [יבמות צ"ז ע"א] וי"א כתיב בת בנך ובת בתך אבל שלה מותר. ונהלן נאמר ערות אשה ובתה כאן באונסין כאן בנשואין: