וָאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־אָֽתָּה׃ (ס)
מדרש לקח טוב
ד"א בראשית בזכות התורה שנקראת ראשית. נבראו שמים וארץ. שנא' ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ (ישעיה נא טז). כי התורה נקראת ראשית. שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח כב).
צוארי שלל
ואשים דברי בפיך וכו' אפשר במשז"ל בילקוט תשא דלא נכתבה תורה שבע"פ כדי שלא יקחוה א"ה וכתב סמ"ג בהקדמתו שכשהיה אמונתם שנטרדו נכתבה המשנה ואח"ך התלמוד. וז"ש ואשים דברי בפי"ך דיקא תורה שבע"פ. וכשנכתבה בסוף ובצל ידי כסיתיך שיטרדו בענינם. לנטוע שמים תורה שבכתב וליסוד ארץ תשבע"פ עד"ש ילקוט ראובני פ' האזינו השמים. ועי"ז שא"ה לא ידעו ולאמר לציון עמי אתה שידעת תורה שבע"פ:
אהבת יהונתן
ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וכו'. ע"ש פי' עפ"י מ"ד במדרש ויקרא משה באזני העם את ספר הברית זהו ספר בראשית וע"ז ענו כל ישראל נעשה ונשמע. ויש ליתן טעם למה קרא לפניהם ספר בראשית דוקא. מפני דאין התורה נקנית אלא בשפל רוח ולכך נתן הקב"ה התורה על הר סיני מפני שהוא נמוך מכל ההרים להודיע שבמקום שהוא גדולת התורה שם היא ענותנותה. גם מזה אנו למידין עדת ענוה מן הקב"ה שאמר נעשה אדם ונמלך בפמליא של מעלה לימד על גדול שבדיינין שלא יפסוק הדינין עד שנמלך בקטנים ולזאת הסיבה קרא משה לפניהם מעשה בראשית להורותם מדת ענוה ושפיר אמרו ישראל על זה כל אשר דיבר ה' נעשה ר"ל מדת ענוה ונשמע ר"ל התורה ושפיר אמרו ונשמע בוי"ו ואיתא ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר אם אתם מקבלין התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. ולכאורה תמוה דאין הקב"ה מכריח כל בריה לעשות רצונו. ונראה עפ"י מ"ד כאשר שמעו ישראל קול ה' מדבר מתוך האש פרחה נשמתן כי מושב הנשמה עליונה היא במוח האדם ומן קול ה' מזדעזע הנשמה ממושבה ומרחפת לחוץ המוח והנשמה נקרא' הר כמ"ש המשורר נודי הרכם צפור פי' הר שלכם שאמרתם שאין יכול לסבול הרה"ק והנשמה מתנודדת ממושבה ומתרחפת על קינה וזהו הר שכפה עליהם כגיגית דהנשמה היה מרחפת מחוץ למוח מקול ה' כנ"ל ולא הכריח הקב"ה אותם רק אמר אם תקבלו התורה מוטב ואחזיר נשמותיכם למוח ואם לאו ישארו נשמתם מבחוץ כי הנשמה חיותה לקבל התורה וע"י אמרו פרחה נשמתן ולא מתו ממש אלא כנ"ל. ואולם צריך להבין למה כפה עליהם ההר כגיגית הא ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע ואם תאמר כנ"ל אזה היה מאיכות הברה מן קול ה' הא יכול הקב"ה לחזק להם לסבול הקול. ונראה דהענין הוא דמן הדין היה ראוי ליתן התורה בציון כדכתיב כי מציון תצא תורה זה המקום מיוחד לתורה כי מציון מכלל ופי משוש כל הארץ והקב"ה נתן התורה בסיני שלא לאחר טובתו והיה כעין הכרחי כדי לייחס התורה לציון. ואי' בתוס' בע"ז על הא דאמרי' מלמד שכפה עליהם וא"ת אלו היי אומרים ישראל שלא יקבלו האיך מתקיימים שמים וארץ ותי' דשמים וארץ קיימים על הקבלה דהיינו במה שאמרו נעשה ונשמע וז"ש הנביא ואשים דברי בפיך הכוונה דבר ה' אשר אמר נעשה אדם וכאשר שמעו זאת קבלו התורה ואמרו נשמע. ובצל ידי כסיתיך הכוונה שכפה עליהם הר כגיגית ר"ל הנשמה היא מרחפת סביבותיו והנשמה נקראת צל שדי כי היא נאצלת מן יו"ד ויו"ד היא צל שדי כנודע לי"ח וזהו שכסה הנשמה את המוח. ואולם הא כבר קבלו לכך מפרש לנטוע שמים וליסוד ארץ היו צריכין לקבל כמבואר בתוס' הנ"ל ורק כעין הכרחי היה בהר סיני לכך מפרש לאמר לציון עמי אתה היינו כדי לייחס לציון וא"ש וק"ל: