ישעיהו נא:יד מפרשים: אהבת יהונתן, רש"י, אבן עזרא ומלבי"ם

מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו. פי' ע"פ מ"ד במד' מי יתן והיה לבבם זה כל הימים כפויי טובה הם דהיה להם לומר תן אתה המן ע"כ ותמוה א"כ יעבדו בהכרח מבלי בחירה ולא יהיה גמול ועונש. ונראה דאי' כשהיו ישראל מרננים על המן ואמרו בלתי אל המן עינינו ונפשנו יבשה אין כל והנה העם בוכה למשפחותיו ואי' בגמ' על עסקי משפחות של עריות שנאסרה להם ולכאורה תמוה איך שייך זה לזה ונראה דכולא בחדא מחתא מחתינהו עפ"י מ"ד בפסוק הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם ופירשו המפרשים דענין עץ החיים הוא מין צמח שיוכל האדם האוכלו לחיות לעולם מפני שכל מרעין בישין באין לאדם מן המאכלים. ונבאר דע כאשר האדם מדקדק המאכל בין שיניו ומשם יורד המאכל לאצטומכא ותואר מאכל מתהפך לכמות לבן ומשם לקיבה והאוכל מתבשל שם מן הכבד ושם יזדקק ויתפרד לארבעה ראשים והיינו ד' מרות אשר תולין בכבד וכח המעכל מהתך את האוכל ועושה אותו דם וכלי לקבלת דם היא הכבד כי שם כל הגידין נמשכין ומושלבות. וכח המושך מושך הדם מן הכבד לכל שאר איברי הגוף כל אחד לפי חלקו והפסולת אשר נשאר כח הדוחה מדחה אותה לדקין ומשם יורד לבית החיצון. ואולם אי אפשר לכח המעכל להתיך האוכל לדם בלי תערובות פסולת מעט כלל. כמו כן כח המושך מושך לכל חלקי הגוף ולזאת הסיבה אין אדם שלם במזגו ופעם זה יגבר ופעם זה יגבר פעם יגבר תולדות החום ויגבר תאות המשגל וכדומה ופעם יפול לחולה רע אשר ימות בו כי הדם אשר מן פסולת המאכל גורם עיפוש וכשל עוזר ונפל עוזר וזהו פרי עץ הדעת טוב ורע ואולם פרי עץ החיים האוכל מזוקק כנופת צופים ואין בו פסולת כלל והוא משמר לאדם מתכונתו ואין כושל באבריו וזהו ענין עץ החיים אשר יוכל האדם לחיות לעולם על ידו לכך גירש הקב"ה את האדם וזהו ענין מן שאכלו ישראל במדבר שלא היה בו פסולת כלל ולכך היה נבלע באיברים כי כח הדוחה לא היה יכול לדחות את הפסולת מאחר שלא היה בו פסולת כלל. ונקדים עוד דקשה דהקב"ה אסר לן עריות ואחותו בכלל ובאיסור זה אשתכללו כולי עלמא ורש"י פי' שזה היה חסד מן הקב"ה דכתיב עולם חסד יבנה. ועם כל זה צ"ל למה לא ברא הקב"ה אשה לקין ולשת מן הצלע כמו לאדם. ונר' ממה דכתב הרמב"ם ז"ל הטעם למה אסר לנו הקב"ה עריות. והוא כיון דבני ביתו של אדם הם לא היה סוף וגדר למשגל כי בראש כל פינה היתה זונה אתו והוא תאוה הנמשך מעץ הדעת כאשר יש שקוראין אותו עץ התאוה ואם האדם שלם במזגו ואין לו תאוה כלל ולא תלה נפשו בעץ הדעת צריך להתעורר התאוה לעת הצורך ולא היה אוסר לנו הקב"ה עריות אלא מפני טעם הנ"ל. ויובן פירש"י דודאי קודם שחטא אדם בעץ הדעת היה אחותו מותר ולא היה צריך לברוא ברי' חדשה אבל לאחר החטא היה אסור וזהו היה חסד מן הקב"ה לקין בהתיר לו אחותו כי בסבת חטאו היתה אסורה כנ"ל. ויובן ג"כ תלונות ישראל אשר בכו למשפחותיו כי המן היה מזוקק ולא היה בו שום פסולת כלל ולכך נבלע באיברים. וכבר בארנו דאם אין פסולת במאכל אדם הוא שלם במזגו ואין התאוה מתעורר' בו כמו האוכל מפרי עץ החיים וזהו שצווחו ישראל אם המן הוא מזגו מפרי עץ החיים יתיר לנו עריות כפי הטעם שכתב הרמב"ם ז"ל. ובאמת היה המן הזה כפרי עץ החיים שהקב"ה עושה גדולות עד אין חקר וכדי להשביע נפשם השוקקה שיוכלו ישראל לקבל התורה בטהרה ולא היה להם תאוה כלל. וכן אמרינן בגמרא לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. ונבא אל ביאור המדרש מי יתן והיה לבבם זה כל הימים מאמר זה של משה לבני ישראל היה אחר מ' שנה ולאחר הזמן לא ירד המן. וע"ז אמר להם שהם כפויי טובה שהיה להם לומר תן אתה המן ויהיה לבבינו שלם לעבדך ונוכל לבחור הטוב מן הרע ולא שיבטל היצה"ר לגמרי דא"כ גם הגמול והעונש בטל וזהו מאמר הנביא מהר צועה להפתח הכוונה דלעתיד יתבטל היצה"ר אשר הוא במזגו של אדם ויהיה במתכונת האדם השלם והיינו שלא יהיה פסולת באוכל ולא יהיה בו צועה כלל. וז"ש מהר צועה להפתח הכוונה שיפתח המקום אשר בו הצואה ולא יהיה בו פסולת כלל וע"ז שמר ולא ימות לשחת כנ"ל דזהו פרי עץ החיים ולא יחסר לחמו פי' מפני דבמקום אשר הפסולת מונחת הוא חסרון אוכל אבל אם לא יהיה בו פסולת כלל לא יחסר לחמו וא"ש וק"ל:

מהר צועה להפתח. אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות:

מהר צועה. מגזרת צועים, וצעוהו (ירמיה מ"ח י"ב), והנה צועה כמו יושב במצור ובמצוק, ואם הוא פועל עומד, והטעם כמו קשור, ומלת להפתח לעד:

צועה. ל' דבר העומד להיו' נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנבי' ליין (ירמיהו מ״ח:י״א) השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ונא' שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו, ד"א מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתני' חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש: