קהלת א:ב מפרשים: רש"י, אלשיך, מצודת דוד ומצודת ציון

הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת. קֹהֶלֶת קוֹרֵא תַגַּר וְאוֹמֵר עַל־כָּל־יְצִירַת שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שֶׁהַכֹּל הֶבֶל שֶׁל הֲבָלִים הוּא:

והנה לבא אל הענין. נשים לב אל שינוי השם והתוארי' אשר שינה בספ' הלז מבשני ספריו הנותרי' ואומרה כי הנה אמרו רז"ל למה נקרא שמו קהלת מפני שהיה מקהיל קהלו' ברבי' להשמיע את חכמתו עוד ארז"ל ואם אמר אדם אחר הבל הבלי' כו' היו אומרי' מפני שלא ראה טובה מימיו אמר כן אבל למי נאה לומ' כן לשלמה ולפי דרכם זה אפש' כי גם אלה דברי שלמה והוא כי הנה פי המדבר לפני עמים רבים ונכבדים הלא יירא אם בכלל דבריו המצא תמצא תפיסה מה בדבריו שלא יעדר ולא יבצר איש מכלל מרובים יאחז בעקב פח הדבר ההוא לו' לא כן דיבר וע"כ מה שרוב המון גוים עולה על רוחם כי לא דבר ריק הוא עושר וכבוד וטובו' העול' הזה וכשמוע א' גדול מדבר ואו' כי הכל הבל הפך סברתם לא יבצר איש מלדבר ולו' אולי לא שלם הוא מטובות העולם הזה וע"כ יהבילם אך לו היה מלא כל טוב לא היה מהביל אותו כי הנה יין שכרות רב טוב העולם הזה משכר ונותן אל לבו כי דבר גדול הוא ומרוממתו על כל המעשי' לו' כחי ועצם ידי עשה לי את כל הכבוד הזה ימשך מזה כי ע"כ החי יתן אל לבו וימנע מלדבר בדבר ההוא ע"כ אמר שלמה הנה עם היות דברי קהלת המקהיל קהלות ברבים אשר לא יבצר מכללם משים לאל מלתו במה שהוא הפך דעת ההמון עכ"ז ערב אל לבו לאומרו למה שהוא בן דוד מלך בן מלך וגם מלך בירושלים רבתי בגוים שרתי במדינות ובכן לא יירא משוט לשון שיאמר איש שעל העדר אושר העולם הזה ממנו מהבילו וע"כ הבל הבלים אמר קהלת כלומר במקהלים ולא אבוש. או יאמר בשום לב אל מה שחזר והזכיר שמו בפסוק השני ולא סמך על מה שהוזכר בראשון וגם אומרו זה פעמים הבל הבלים וגם אומרו אח"כ הכל הבל והוא כי הנה אמרו רז"ל בגמר' כי שלשה זמנים עברו עליו מלך והדיוט ומלך מלך בתחלת מלכותו והדיוט כשהשליכו אשמדאי ארבע מאות פרסה והיה מחזר על הפתחים ואומר אני קהלת הייתי מלך כו' ולמ"ד לא חזר למלכותו' והיותר צודק הוא דעת האומר שחזר אך לא חזקה ממשלתו בכל גלילות העמים כ"א בירושלים וגלילותיה ומכלל דבריהם למדנו כי מה שנקרא קהלת בעצם היה קודם היותו הדיוט כי לא בהיותו הדיוט מחזר על הפתחים היה או' אני קהלת כו' יורה באצבע כי קהלת נקרא בראשי' מלכותו שהיו מקהלות כל רבים עמי' מתכנסים לשמוע את חכמתו ונבא אל הענין והוא כי היה מקום לו' כי עודנו ביקר תפארת גדולתו בראשית ממלכתו שאליו יבאו מאפסי ארץ סרים אל משמעתו לא היה מהביל העולם כי גדול כבודו בעיניו אך אחרי נפלו והיה הדיוט מחזר על הפתחים וראה כי להבל דמה או הסכים ואמר כי הכל הבל ע"כ אמר דעו איפה כי בכל מעמד שלשת זמניו הבל ההביל את העולם ויבז לו בלבו וז"א דברי קהלת שהוא הזמן הראשון שהיה מקהיל קהלות ישראל והעמים וכן בהיותו משולל אדר מלכות ולא היה תוארו רק בן דוד ולא מלך וזהו בן דוד וכן כשחזר להיות מלך שלא פשטה מלכותו רק בירושלים תמיד היו דבריו לאחדים כי מאז היה קהלת וגם אחרי כן בשני זמנים הנותרים תמיד הבל הבלים אמר וזהו הבל הבלים אמר מאז נקרא קהלת ולהמשיך סוף הכתוב בזה יהי' שיעור הכתוב דברי קהלת שהוא הזמן הראשון וגם בשני שהיה בן דוד משולל תואר מלכות וגם בשלישי כשיהיה מלך בירושלים תמיד הי' דברו באופן אחד ופירש ואומר הנה הבל הבלים אמר קהלת כלו' בזמן הראשון שהיה אז בתוקף מלכותו אך מסבר' בלבד כי לא נסהו עדיין אך אח"כ בזמן השני לא בלבד אמר שהוא אמירה בלי נסיון כי גם ראה וחתם כי כן וזהו שחזר ואמר הבל הבלים סתם כלומר כי בא זמן שלא הוצרך לאומרן והוא הזמן השני הנזכר באומרו בן דוד ולא תאמר כי אולי כששב למלכותו אחרי נפלו חזר לומר כי טוב לו עתה מאז נפל שדוד ויהיה הטוב הזה חשוב בעיניו לזה אמר כי גם בזמן השלישי הסכימה דעתו כי הכל הבל בין בחינת היותו מלך בין בחינת היותו הדיוט וזהו הכל הבל נמצא כי אומרו הבל הבלים אמר קהלת חוזר אל אומרו תחלה דברי קהלת ומה שחזר ואמר הבל הבלים חוזר אל אומרו בן דוד ואומר הכל הבל חוזר אל אומרו מלך בירושלים כמדובר. והנה ארז"ל כי שבעה הבלים הם כנגד מעשה שבעת ימי בראשית והנה לכאורה יקשה כי ביום השביעי לא נעשה דבר אך הנה רבותינו ז"ל הקשו דקשו קראי אהדדי כתוב א' אומר כי ששת ימי' עש' ה' וכתוב א' או' ויכל אלקים ביום השביעי כו' אלא ששת ימים עשה ה' והיה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה הנה שגם יום השביעי הי' חידוש בעולם ואפשר שעל בחינה זו נכלל מעשה השבת עם שאר מעשים שבכל יום ויום אך עדיין קשה איך קורא למנוחה מעשה והיא שב ואל תעשה אמנם הנה קושיא זו גם במאמר ההוא כי איך מתרץ קושיות הכתוב שאומר ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה דמשמע שהוא דבר קנייני והלא אינו אלא שביתה ממעשה ולא מעשה ומלאכה אך לבא אל הענין נשית לב אל אומרו היה העולם חסר מנוחה אם המנוחה היא שביתה ממלאכה כמשמעו מה חסרון היה בעולם שיאמר היה העולם חסר מנוחה וגם להשכיל באמיתת הדבר נשית לב ג"כ אל מאמר הכתוב באומרו שבת וינפש כי אין למלת וינפש הבנה כ"א הוא ענין שביתה הרי אמר שבת. אך הוא כי הנה כתבנו בהקדמה כי זה דרך כל דבר גשמי כ"א אין איכות דבר רוחני בקרבו אינו מתקיים ועד ממהר אדם כי ימות שבהעדר נשמתו ממנו נפסק וכלה. וההיקש בעולם כי גשמי הוא ואם אין שפע רוחני נשפע בו יפסק ויאבד והן אלה דברי חכמים באומרם היה העולם חסר מנוחה והוא כי למה שהעולם גשמי הלא יפסק ויתקלקל והוא העדר המנוחה בלי ספק כי לא ינוחו הארבעה יסודות זה עם זה כי יתפרדו ויפסידו וישתברו והיה צריך יערה עליו רוח שפע ממרום כנפש אל הגוף לתוך מנוחת התערבותם לקיימם אך בימי החול אין בהם הכנה להריק שפע ההוא בעולם עד שבא שבת הגדול והקדוש ובאה אותה המנוחה ונתקיים בה העולם וזהו שבת וינפש כי שבת ממלאכה וישפיע רוח נפשיי אל העולם נמצא כי אין מעשה גדול מזה כי על ידו נתקיים העולם ואצלו ית' הפליג והריק שפע נקראת מלאכה ופעולה כמה דאת אמר מה רב טובך וכו' פעלת לחוסים בך הרי באנו עד תכונות המאמר ההוא כי גם בשבת נעשתה מלאכה והיא הנקראת מנוחה כמדובר אך אצל המאמר שאנו בו גדלה הקושיא עד מאד בדרך אחרת והוא כי היעלה על לב יקרא שלמה בחכמתו אל שפע קדוש שישפע בשבת כנפש אל העולם לקיימו הבל שיאמר כי הנעשה בשבעת ימי בראשית הם שבעה הבלים. אמנם לבא אל הביאור נשית לב אל מאמר' ז"ל האומרים שאם אין תורה אין עולם שהיא כנפש אל הגוף והוא אחד מהפירושים הנאמרים על ברכת התורה באומרו וחיי עולם נטע בתוכנו שהיא התורה המחיה את העולם והנה אחר אשר הוכחנו כי הקנה ית' רוח שפע כנפש לגוף מה צורך אל התורה אך הנה הוא כי בלי התורה אין אותו השפע מתקיים בעולם כי איך תתקשר עם אדמת עפר אך התורה היא המקיימו בה כמדובר. ונבא אל הענין והיא כי הנה ארז"ל בב"ר והובא בשוחר טוב כי ששה דברים קדמו לעולם והם תורה וכסא הכבוד ותשובה וגן עדן וגיהנם ושמו של משיח שנ' לפני שמש ינון שמו והנה בביאורנו לב"ר ביארנוהו ביאור רחב כי שם מקום כבודו אך הנה כלל הדברים הוא כי בלעדי אותם הששה דברים או שבעה למדרש שמוסיף גם האבות לא היה העולם מתקיים ע"כ הקדימם תחלה והענין דרך קצרה כי הנה בלתי שפע עליון אין העולם מתקיים ולעכירות איכות העול' הזה היה בלתי אפש' לקבל השפע מאתו ית' כ"א ע"י התאצל כסא הכבוד להשתלשל השפע ע"י הולך ומתעבה ולהיותם ראוים לקבלו צריך זכות תורה ומצותיה כנודע כי תחלה עולה למטה איכות אור קדושת עסק תורה ומצות וממשיכין אור שפע עליון ע"כ הכריחו ז"ל שם שהתור' נבר' תחלה ואח"כ כסא הכבו' כי עולים תחלה אורות תורה ומצות ואח"כ יורדים דרך התהפכות בהשתלשלות כסא הכבוד אורות שפע עליון לתקן עולם ולמה שיצר לב האדם רע ומונע השפע ברא תשובה וזכות אבות ומקדש לכפר ושכר ועונש שהם גן עדן וגיהנם למען הביאם אל התשובה ולמען יראו כי גם החומר יקנה גם הוא אושר ולא יהרהרו לאמר איה שכר הגוף העוסק גם הוא בתורה ומצות כי הגן עדן הוא לנפש לבדה ע"כ נברא שמו של משיח שהוא ינון כי נקרא כך כמשז"ל בשוחר טוב שנקרא כך על שעתיד ליינן ישיני עפר שהוא תחיית המתים ומעתה ברא ית שמו זה למען יהיה זכרון לבני ישראל על אושר הגוף גם הוא שיהיה אז. כלל הדברים כי ע"י שבעה אלה יש קיום למעשה בראשית ובלעדם הכל הבל וגם המנוחה הנבראת בשבת אם נצייר מנוחתו בלי תורה הנבראת קודם לעולם אין בה אושר וטובה כ"א אין התורה להבל דמתה כי לא תתקיים אין ממש במנוחת שבת נמצא כי כל הנברא בשבעת ימי בראשית בלעדי השבעה דברים שנבראו מקודם הכל הבל ובזה יצדק מאמרם ז"ל כי כל הנברא בשבעת ימי בראשית הבל כלומר בלי מה שנברא קודם לשבעת הימים שהם השבעה דברים הנבראו קודם לעולם ובזה ימשך פסוק שאחריו כמבאר הדבר ואומר מה שאמרתי שכל הנברא בשבעת ימי בראשית הבל שהוא בלעדי הז' דברים שקדמו לעולם הלא הוא כי מה יתרון לאדם שיעמול במה שהוא תחת השמש שהוא תחת הגלגל יומי ולא יעמיל במה שלמעלה ממנו שהוא בתורה ומצותיה שהוא שיעמול במה מלמעלה בעולמות הרוחניים כי שם פועל העוסק בם שהם הדברים שקדמו לעולם:

הבל הבלים אמר קהלת. רוצה לומר בזה הספר אמר קהלת לבני אדם והזהירם לההביל ולהמאיס את ההבלים וחוזר ומפרש אמריו ואמר הבל את ההבלים מה שהכל הבל אשר בשום אופן לא יצמח מהם תכלית ראוי ויקר. (אבל ההבלים המסבבים באחרונה תכלית המועיל אין מהראוי לההביל אותם ולהמאיסם, יען נמצא בהם דבר טוב ומועיל):

הֲבֵל. "הֲבֵל" נָקוּד חֲטָף פַּתָּח לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק, כְּלוֹמַר, הֶבֶל שֶׁבַּהֲבָלִים. שִׁבְעַת הֲבָלִים כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית: