קהלת ז:יג מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד ומצודת ציון

רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים. הֵיאַךְ הוּא מְתֻקָּן, הַכֹּל לְפִי הַפְּעֻלָּה שֶׁל אָדָם: גַּן עֵדֶן לַצַּדִּיקִים, גֵיהִנֹּם לָרְשָׁעִים. רְאֵה לְךָ בְּאֵיזֶה תִדְבָּק:

ראה. והחכם שאין לו נחלה וכסף ישמח בחכמתו ולא יכעס בעבור עניו כי כבר נגזר עליו מה שנגזר מששת ימי בראשית ומביני מלאכת השמים יבינו והוא פירוש אשר ברא האלהים כי האלהים לעשות שם בכל מלאכתו כח על הדמות הראשונה ומי שהיתה מערכתו מעוות בדבר ממון או דבר אחר אין לו תקנה:

ראה. הסתכל את מעשה האלהים כמה הם מיושרים ומתוקנים, כי מי מבני האדם יוכל לתקן את הדבר אשר קלקל אותו, אבל המקום ברוך הוא יוכל לתקן את הדבר אשר קלקל בעון הדור וכמו שאמרו רז״ל בראש השנה אם בעון הדור נגזר על גשמים מועטים ולאחר זה הטיבו מעשיהם מתקן הוא את הקלקול, כי מורידם בזמנם ובמקום היותר צריך ואינו מאבד טפה:

כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן. לְאַחַר מִיתָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר עִוְּתוֹ בְחַיָּיו: