קהלת ז:כא מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד ואלשיך

גַּם לְכָל הַדְּבָרִים וְגוֹ'. לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּשָׁאוּל שֶׁקִּבֵּל לְשׁוֹן הָרַע עַל נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, וְעָלָיו נֶאֱמַר: "אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה", אָמַר: "גַּם לְכָל הַדְבָרִים וְגוֹ'", אֲשֶׁר יְדַּבְּרוּ אֵלֶיךָ הוֹלְכֵי רָכִיל, אַל תִּתֵּן לִבְּךָ לְקַבְּלָן:

גם לכל. יאמר לחכם אם תרצה למצוא מנוחה אל תתן לבך לכל דברי בני אדם ואילו היה מקללך ואפי' עבדך כי אם תתן לבך לדבריהם תכעס ויחשך אור חכמת הנשמה:

גם לכל הדברים. רוצה לומר עוד תועיל החכמה אשר גם לכל הדברים אשר ידברו בך מדברי בוז וקלון אל תתן לבך לחשוש בהם, ועל ידי החכמה תפלס דרכך עד אשר לא תשמע את עבדך מקללך, כלומר לא תחשוש בהם כאלו לא שמעת, ועם כי תוכל לקחת נקם מעבדך:

אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְּלֶךָ. אֵין טוֹב אֲשֶׁר תַּטֶּה אָזְנְךָ לִשְׁמוֹעַ אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְּלֶךָ.

דָּבָר אַחֵר: מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים. אֵלּוּ עֲשָׂרָה דְבָרִים הַמְחַיְּבִים אֶת הָאָדָם: שְׁתֵּי עֵינָיו מָרְאִין אוֹתוֹ דִבְרֵי עֲבֵרָה. שְׁתֵּי אָזְנָיו מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ דְבָרִים בְּטֵלִים. שְׁתֵּי יָדָיו שֶׁגּוֹזֵל וְחוֹמֵס בָּהֶן. שְׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁמוֹלִיכִין אוֹתוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה. וּפִיו וְלִבּוֹ.