רות א:ה מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מדרש לקח טוב ותורה תמימה

גַם שְׁנֵיהֶם. מַהוּ "גַם"? בַּתְּחִלָּה לָקוּ בְמָמוֹנָם וּמֵתוּ גְמַלֵּיהֶם וּמִקְנֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ מֵתוּ גַם הֵם:

וימותו. לכן נענשו גם המה ומחלון מת תחלה קודם כליון, כי הוא היה לו למחות ביד אחיו הצעיר ומת בעד עונו ובעד שלא מיחה באחיו, וחז"ל אמרו שאמר מלת גם שתחלה ירד ממונם לטמיון ואח"כ מתו כי אין בעה"ר פוגע בנפשות תחלה. ותשאר האשה, כי היא לא השתתפה בחטאם והיה דעתה תמיד לחזור לא"י:

וימותו גם שניהם. שלא תאמר עין צרה מכה באבות ולא בבנים, אמ"ר חייא עד י"ג שנה הבן לוקה בעון האב מיכן ואילך איש בחטאו יומתו, גם לרבות מקניהם וקנינם מלמד שאין הקב"ה פורע תחלה מנפשות אדם כעין שנ' באיוב (איוב א' ט"ו) ותפל שבא ותקחם.