וַתִּשְׁכַּ֤ב מרגלתו [מַרְגְּלוֹתָיוֹ֙] עַד־הַבֹּ֔קֶר וַתָּ֕קָם בטרום [בְּטֶ֛רֶם] יַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־יִוָּדַ֔ע כִּי־בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן׃
רש"י
וַיֹּאמֶר אַל יִוָּדַע. מוּסָב עַל "וַתָּקָם בְּטֶרֶם יַכִּיר". הוּא זֵרְזָהּ לָקוּם, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ, "אֵין כְּבוֹדִי שֶׁיִּוָּדַע כִּי בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן:
מלבי"ם
ויאמר אל יודע, צוה את נערו שלא יגלה לשום אדם שהאשה שהיתה בשדה בלילה עם נערותיו באה מן השדה אל הגורן ונשארה שם ללון:
מדרש לקח טוב
ותשכב מרגלותיו עד הבקר ותקם בטרם יכיר. אמ"ר ברכיה בטרום כתיב ובטרם קרי מלמד ששהת ו' שעות שוכבת מרגלותיו ויאמר אל יודע כי באה האשה למי אמר כן אמ"ר מאיר לבן ביתו, אמ"ר הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל ב"ר יצחק כל אותו הלילה היה בועז שוחה על פניו אמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה יהי רצון מלפניך שלא יודע שלא יתחלל בי שם שמים.