וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃
רש"י
ותפתח ותראהו. אֶת מִי רָאֲתָה? את הילד, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ (שם), שֶׁרָאֲתָה עִמּוֹ שְׁכִינָה:
דברי דוד
והנה נער בוכה, קולו כנער. זה דברי ר' יהודה אבל ר' נחמיה הקשה עליו א"כ עשיתו בעל מום דלוי נפסל בקול ונ"ל דר"י ס"ל לפי שעה היה כך כדי שתחמול עליו והרמב"ן פירש דמיום הולדו נקרא נער כמ"ש מה נעשה לנער היולד, ולא מתיישב הייתור דהנער דלא היה לומר אלא והנה בוכה:
אלשיך
ותפתח ותראהו. ארז"ל שראתה עמו שכינה. ואפשר דרשו רבוי האת או הוא"ו האחרונה שבותראהו. והנה הקשוז"ל (ש"ר פ' א') מה שקורא אותו ילד וקורא אותו נער ודחו סברת האומר שהיה קולו כנער ויתכן במשז"ל ע"פ ויעצמו במאוד מאד כי היו ילדי העברים עצומים וגדולים. ובזה יאמר כי הנה ראתה את הילד כי ילד היה לפי האמת והנה נער בוכה כי בעיניה היה כנער עצום ורב מיתר הילדים מה גם האיש משה שהיה בגדלו בן עשר אמות כמאמרם ז"ל ולפי ערך זה גם בהיותו ילד היה כזולתו בהיותו נער וראתו בוכה שהוא שני הפכים כי אין דרך הנער לבכות כ"א הילד וע"כ מצד בכייתו ותחמול עליו ועל תמיהתה איך הוא בוכה אם הוא נער ואם ילד הוא איך כמות גדול לזה היא השיבה אמרים לה ואמרה מילדי העברים זה כלומר אין לתמוה על הראות נער בכמותו כי הלא מילדי העברים זה שהם גדולי' ועצומים והוא מאמר הכתוב ויעצמו במאד מאד אך ילד הוא לפי האמת וע"כ הוא בוכה: