וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ס)
דברי אמת
וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום כו'. והוא תמוה מהו הדיבור והציווי ומהו אח"כ להוציא את בני ישראל כו' כי פי' רש"י אינו מפורש בפסוק. אך הנה פירשנו הקל וחומר הן בני ישראל לא שמעו אלי כו'. לכאורה הוא תמוה כי הפסוק מפרש טעם שאין שייך זה בפרעה. אך הנה פרשנו על פסוק נרפים אתם כו' תכבד העבודה כו' אדרבה כשתהי' להם קושי השיעבוד ירצו יותר לבקש תואנות להנצל ממנו לפי דבריו שהוא רק ערמה. אך הנה איתא שכוונת פרעה היה בעבודתו בהם לשעבדם עי"ז תחתיו ורצה להכניסם עי"ז לנון שערי טומאה ר"ל. עד שבאמת הי' במ"ט שערי טומאה ואם היו מתעכבים עוד רגע א' היו משתקעים ח"ו ע"כ לא יכלו להתמהמה. והנה כשראה פרעה שעדיין יש להם התשוקה לה' ית' לזבוח לו אמר נרפים כו' ע"כ אינם משוקעים עדיין כ"כ בטומאה. תכבד העבודה ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר להיות להם שום תשוקה להאמת ע"י זה לשון בדברי ניחא דוק ברש"י ז"ל. וזה ולא שמעו אל משה כו'. מעבודה קשה כנ"ל שע"י זה היו משוקעים בטומאה מאוד. וזה איתא נ"ל במדרש שהי' קשה להם לפרוש מע"ז הוא הטומאה. וע"י זה ניחא הק"ו הן בני ישראל לא שמעו מכ"ש פרעה גופי' עיקר הטומאה. ומה עשה הקב"ה וידבר אל משה ואהרן להיות עי"ז דבוקים בו ית'. ויצום לשון התחברות וצוותא אל בני ישראל ואל פרעה שהוא מלך מצרים כמו לכל מצרים. והוא ית' דבר עמם עי"ז הם דבוקים בו ית' עי"ז להוציא את בני ישראל פי' גם כל שניצוצות השייך לבני ישראל כו':
זרע קודש
וידבר אלקים אל משה ואל אהרן ויצום אל בנ"י ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בנ"י מאמ"צ הכ' הזה הוא מחוסר הבנה שאיך במה שהי' מדבר אל משה ואהרן הי' צווי אל בנ"י ופרעה ונראה ע"פ מה שפי' בפ' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נק' עליך ויראו ממך דלכאורה ג"כ תמו' מה שייך לשון ראי' אצל קריאה. הל"ל ושמעו כל עמי הארץ כי שם ה' נק' כו' ואם יהי' הפי' שיהי' רואים השם הוי' נכתב בכל מצח ישראל הל"ל נכתב עליך וכן באמת מצינו במ"ת דכתיב וכל העם רואים את הקולות ומה ענין ראי' אצל קולות אך נראה לפרש כי ע"פ מש"כ בזוה"ק שנביאות מרע"ה הי' באספקלרייא המאירה ושאר הנביאים ראו באספקלרייא שאינה מאירה וצריכין לדעת מה הוא אספקלרייא דלא נהרא הוא שיש בו אור גדול רק שאין יכולים להנות מהאור מחמת איזה מסך המבדיל ולא נתגלה האור עדיין והענין כי הדיבור היוצא מעצמותו ית"ש הוא נשמע בכל העולמות העליונים ותחתונים ועושה פעולת בכל עולם ובכל בחי' ובחי' אפי' בדומם ובצומח אך כל הקרוב קרוב קודם דהיינו מה שהוא רחוק מהגשמיות וקרוב אל הרוחניות שומע יותר כ"א לפי מדריגתו וזה הדיבור הי' גם במ"ת כי משרע"ה שהי' מופשט מהגשמיות מכל וכל נאמר בו וידבר ה' אל משה כדבר איש אל רעהו ר"ל שקיבל' את התוה"ק ע"י שמיעת האוזן מחמת דביקתם בחומר הגשמי רק מה שהרגישו בנפשם קדושתו ית"ש שבא בלבם באותו פעם ע"י הקדושה והארה מזה הקול בא להם הרהור תשובה גדולה והתעוררות אלקותו ית"ש ועי"ז שראו שלבם בוער ומשתוקק מאוד הבינו רצון הבורא ית"ש בכל דיבור ודיבור ע"ד שפי' מבשרי אחזה אלקי ולכך כאמר וכל העם רואים את הקולות שהרגישו בלבם הארה מהקול ועי"ז הרגישו את הקולות וראי' הוא לשון הבנה כמו וירא בלק וכן נמי בכל דיבור ודיבור ובכל אמירה הנאמר למשה הגיע קדושת הדיבור לכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים ואפי' לדומם וצומחים לכ"א כפי מדריגתו כמו שביארו הקדמונים דברי רז"ל שאמרו שבכל יום בת קול יוצאת מהר חורב וכ' בס' שמזה בא לכל אדם הרהור תשובה בכל יום ע"י הכרוז היוצא מהר חורב רק שהצדיקים הקרובים אל ה' מרגישים יותר בשמיעה ממש וכל מה שמתרחק מהקדושה מתרחק אצלו כח ההרגשה והשמיעה ועפ"ז כולם וזה שאנו רואים שאפי' אוה"ע המכחישים באמונתו ית"ש קרבם אברהם אע"ה תחת כנפי השכינה כי ע"י שנתגלה הדבר בלבות הצדיקים עי"ז מתגלה למקורבים להם ואח"כ לכל באי עולם ולכן ע"י עבודת אברהם אע"ה עשה מסילות לאמונתו ית"ש והרבה שמו בכל באי עולם וכן בכל דור ודור כשהצדיקים עובדים לו ית"ש במדה אחת ממדת הקדושים אז עי"ז נתפרסמת קדושתו ית"ש אח"כ לכל באי עולם במדה זו וכמו שהי' בימי מרדכי שרבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם כי הרגישו בפחד והיראה והעבודה של מרדכי שיעבוד ית"ש בפחד גדול וכל זמן שלא נתגלה עדיין הדבר ונסתר האור נק' אספקלרייא דלא נהרא שלא נתגלה ולא מאיר עדיין וכשנתגלה נק' אספקלרייא דנהרא והנה אחז"ל שית"ש אומר לא כשאני נכתב אני נקרא אני נק' כו' מזה נבין כי קריאה מורה התגלות וז"ש ג"כ וארא כו' באל שדי ושמי ה' כו' כי אנו רואים שמעולם וכן עתה המכחישים בו ית"ש ח"ו בע"כ הם מודים שיש לעולם בורא ומנהיג ומחמת שרואים שכל הדברים הנמצא בעולם יש להם קץ וגבול כמו חיות האדם וכל הברואים וכן האור והחושך ושאר נמצאים אינם קיימים לעולם רק עד אותו זמן הקצוב להם וכמ"ש האותי לא תראו אשר שמתי חול וגבול לים ומי שם אותו הקץ והגבול לכל דבר אם לא הבורא ב"ה שבראם וע"י האמונה המועטת הזאת בא להם ג"כ הדיבור טוב כמו שמצינו בחרטומים אמרו לפרעה אצבע אלקים הוא לפי שלא יוכל להוציא כן באצטגנינות שלהם הודו ואמרו שזה הוא מהבורא הקדמון המנהיג אשר נתן חק וזמן לכל דבר מתי יבוא לעולם ומתי יאבד מן העולם והנה האמונה הזאת הוא נמשך מן השם הק' שדי כמו שאחז"ל למה נק' שמו שדי שאמר לעולמו די והיינו ששם קץ וגבול לכל הדבר שבעולם שמים וארץ והימים וכל אשר בהם לכ"א שם חק קצוב שלא ישנו את תפקידם ולכן נתגלה הקב"ה לאבותינו הקדושים בשם הק' הזה כי גם הם באו לדביקות אלקותו ית"ש ע"י הבחינה הזאת שהתחילו לחקור בשכל הזך מי ברא אלה הברואים שבעולם כמו שמצינו באברהם איך הכיר את בוראו שבתחלה ראה את השמש והיא שוקעת וכן הירח וכוכבים אספו נגהם והבין מזה שיש בורא קדמון יחיד ומיוחד והוא לבדו אלקים הי' הוה ויהי' וכן כל האבות תחילת המפתח הי' ע"י שם הק' הזה רק מחמת גודל קדושת דביקותם וחכמתם הזכה הלכו מדרגא לדרגא עד שנתגלה להם כל האורות העליונים וכל המקורין קדישין עילאין הכלולים בזה השם הק' כידוע כי חילוף האותיות בא"ת ב"ש של השם אל שדי עם ב' כוללים (בגי' הם) בגי' י"ב צרופי הוי' ולכך מתחיל הפרשה הזאת וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' ר"ל דע שאף בשם אלקים שהוא מורה על ההתנהגות העולם כי האלקים גי' הטבע יש בו ג"כ חסדים גדולים ונפלאים משם הוי' ב"ה הגנוז בה שלעתיד להתגלות לחוץ כנ"ל וז"ש וארא אל האבות באל שדי כי ר"ל הראי' לזה שגם האבות הקדושים הי' תחילת מפתח שלהם מהשם אל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם ועכ"ז השינוי שנתגלה ע"י שכלם הזך כל האורות הקדושים הכלולים ומצורפים בשם הק' הוי' נשמע מזה שכל מי שמזכך את נפשו ומקרב א"ע להבורא ית"ש הוא בא בכל פעם למדריגה יותר גבוה ויכול לקבל השפעות מאור הק' העליון ומרגיש יותר דבר ה' ועושה בו רושם כאילו הי' שומע בשמיעות האוזן ממש אבל אותו הרחוקים מדבר ה' אף שבא להם ג"כ באותו פעם איזה הרהור תשובה כנ"ל עכ"ז אין זה בגדר השמיעה רק בדמיון הרואה והיינו מה שרואה בנפשו איזה שינוי מועטת לצד הטוב עי"ז יכולים לדעת רצון הבורא ית"ש לפי הענין ולפי אותו השעה אם נותנים את לבם ע"ז וזשה"כ וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נק' עליך ר"ל מחמת עובי החומריות שלהם לא ישמעו לקול הקריאה כשיהי' שמי נק' עליך כנ"ל שקריאה הוא התגלות רק יהי' אצלם בדמיון הראי' והרגשה מועטת כמו וירא בלק כו' ועכ"ז ויראו ממך כנ"ל ועי"ז יתישב נמי משה"כ כאן וידבר אלקים אל משה וחל אהרן ויצום אל בנ"י רק שאותו הדיבור שדיבור השי"ת למשה ולאהרן להוציא את בנ"י מאמ"צ זה הדיבור בעצמו הי' צוה לפרעה ואל בנ"י לפי שגם הם הרגישו קול הדיבור כ"א לפי בחינתו ולראי' לדברינו ממה שמבואר בתורתינו הקדושה כמה פעמים שנאמר וחזקתי את לב פרעה כי אני הכבדתי את לב פרעה וכן כמה פסוקים מה שהכביד השי"ת את לבו שלא ישלח את ישראל דלכאורה קשה בעין הרואה למה הי' צריך אותו רשע חיזוק וסעוד אדרבא זה הי' עיקר חפצו מתחילה לשעבד בישראל כמ"ש הבה נתחכמה לו פן ירבה כו' אלא וודאי האמת יורה דרכו שמשעה שהבין קול ה' בכח מה שאמר למשרע"ה שיוציא ישראל ממצרים מיד חלשה דעתו מפחד ה' ומהדר גאונו ורצה לקיים דיבורו הקדוש אך לפי שרצה הקב"ה לזכות את ישראל שידעו את אותותיו ואת מעשיו הגדולים והנוראים כמ"ש למען שיתי אותותי אלה בקרבו כו' ולמען תספר שמי בכל הארץ לכן הוצרך לחזק את לבו כדי שיגלה את כוחותיו הק' לעיני כל העמים לא שירגישו רק מפאת התגלות שבלב הצדיקים שזהו ענין אספקלריא דלא נהרא אצל מי שלא נתגלה עדיין בשלימות ולא מאיר עדיין רק עת ד לגלות כבוד מלכותו עלינו במהרה בימינו אמן.
מגלה עמוקות
וידבר אלהים אל משה וגו' וארא. בזוהר ואדבר מבע"ל יש ליישב בהתעורר למה אות הראשון שציוה הקב"ה למשה כי ידבר אליכם פרעה תנו לנו אות או מופת אמור אל אהרן והשלך את מטך ויהי לתנין למה דוקא יהיה המופת שיהיה לנחש במדרש מתרץ למה מדמה המלכות לנחש (ובברכות ד) אם המלך שואל בשלומו לא יפסיק אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק (ירמיה מו) קולה כנחש ילך וגו' ע"כ ועוד למה דוקא צוה הקב"ה לעשות עם מטה אהרן ולא עם מטה משה בזוהר נותן שני תרוצים הא' לפי שמטה של משה היה קדישא יתיר דאתגליף בגינתא עלאה בשמא קדישא ולא בעי קב"ה לסאבא ליה באינון חוטרא דחרשיא ולא עוד אלא לכייפא לון לכל אינון דאתיין משמאלא בגין דאהרן אתא מימינא ושמאלא אתכפייא בימינא ולדעתי רזא עלאה איכא הכא לפי שפרעה הוא קין ומן היום שבא נחש וקלקל בעץ הדעת טוב ורע נתערבבו הנצוצות וכל רשעיא וחייביא הם בני דקין ופגימת הנחש היה בידיעה כמ"ש (בראשית ג) כי יודע אלהים ביום אכלכם וגו' ומבואר בכנפי יונה סוד ידיעה ובחירה מרזא דשמא קדישא י"ה פעמים י"ה בגימטריא בחיר"ה ו"ה פעמים ו"ה בגי' א"ל יוד"ע כשחטאו אדם ואשתו אתמר עלייהו (שם) וידעו כי ערומים המה שנתערטלו מן בחירה שהיתה בידם לטובה ובחרו ברע על ידי אשה שדעתה קלה פגמו ברזא דקו הרחמים שהוא עץ הדעת ולא נתקן הידיעה רק אח"כ (שם ד) והאדם ידע את חוה אשתו כשהוליד גלגולא תניינא של משה שהוא שת שהי' בדמותו ובצלמו לכן אמר ו"האדם ידע כי הידיעה תלוי בתרין אתוון בתראין ו"ה של שם ז"ש בשעת עקידה (שם כב) והאלהים ניסה את אברהם שבא אברהם ולקח בידו את האש ואת המאכלת שהם כוחות הדין אז נתמלא קו הרחמים בעולם זה שנאמר (שם) עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ר"ל עתה שכבש איש חסד את מדת הדין נתפתח קו הידיעה שהוא הדעת שער הרחמים כי עד האידנא ירא אלהים אתה שהיה מתיירא לפני מד"ה ועתה נעקד הדין ויעקב כשראה סלם זה סיני (שם כח) והנה מל כי אלהים משה ואהרן והנה י"י נצב עליו על סוד שם של י"י שהוא דרגא דמשה זה שנאמר (שם) אכן יש במקום הזה כשראה דרגא דמשה ואנכי לא ידעתי רצה לומר אף שיעקב גם כן שם של ה' דרגא של ת"ת אינו אלא מלבר ומשה מלגאו דרגא דדעת ז"ש ואנכי לא ידעתי שהוא אינו בסוד הדעת כשבא יוסף ולמדו גבריאל ע' לשון התחילו המלאכים לומר ברוך חונן הדעת במראה הסנה אמרו המלאכים חונן הדעת ויוסף הוא ראשית דעת אחר כך בא משה (שמות יג) ויקח את עצמות יוסף וזכה להיות (במדבר יב) ב'כ"ל' בי'ת'י נאמן בגימט' דע"ת וזה סוד נאמן כפוף נאמן פשוט שבת דף ק"ד מנאמן לנאמן מיוסף למשה ולפי שפרעה כפר בידיעת השם יתברך באמרו מי ה' אשר אשמע בקולו הוצרך הקב"ה לפתוח שערי רחמים קו הד"עת רזא דידיעה מקום התפילין שהראה הקב"ה למשה שהוא מקום שמוחו של תינוק רופס. ז"ש ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ר"ל מדה כנגד מדה הוא כופר בידיעה הוצרך הקב"ה לפתוח שער הידיעה ז"ש ואני ידעתי הוצרך לפתות אותו שער לפי שלא יתן מלך מצרים להלוך ופוגם בידיעה ע"כ לקח הקב"ה ממנו הבחירה מ"מ הוא פוגם בתרין אתוון בתראין רזא דידיעה אסתלקו ממנו רזא דבחירה ולכן כשהיו ישראל על הים אמרו (שמות טו) עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה שאז ג"כ נתאמתו תרין אתוון אלין ולפי שאצל משה נתאמת קו הדעת ז"ש הפסוק וידע אלהים ומשה היה רועה וקשה למה לא אמר ענין בפ"ע אלא לפי שמשה הוא סוד הדעת לכן אמר וידע אלהים וטעם שפתח הקב"ה שער הידיעה לפי שמשה היה רועה וזכה לההוא דרגא ז"ש כי המקום אשר אתה עומד עליו על דרגא ממש אדמ"ת קד"ש הו"א בגימטריא תתס"א שהם כל כוחות הדין י"פ אלהים שהוא חשבון תת"ס וזה אחד יותר כי (שם יט) משה עלה אל האלהים לבסס כל כוחות הדין ובזה המקום הוא נמתק כל כוחות הדין ז"ש המדרש ע"ז הפסוק (תהלים נג יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו מדת ב"ו שבא בעלילות אבל הקב"ה וארא אל האבות אבו"ת בגימט' ק"ו הרחמי"ם שהוא סוד דעת שלא זכו האבו' אל קו הרחמי' רק משה זכה לג' מדריגות לפי שמשה סוד דעת לכן אמר יודיע דרכיו למשה לכן אמר וארא אל אי"ו באל שדי (במדבר יב) במראה אליו אתוודע אבל ושמי ה' דרגא דלגאו לא נודעתי להם שלא היו בימיהם שער הידיעה פתוח כמו שהות עתה שגילה הקב"ה סוד הדעת בכלל. לכן אמור לבני ישראל עתה אני ד' ואמר ארבע לשונות של גאולה נגד ד' מוחין שהם ארבע פרשיות של תפילין כי שם מקום הדעת רהיטא דמוחין ולפי שהנחש עיקר קלקולו בסוד הדעת קלקל בידיעה ועתה בא פרעה שהוא בנו דקין שבא מזוהמת הנחש שהטיל זוהמא בחוה וכפר גם כן בידיעה וניער רע של קין נקרא פ"ה ר"ע בהיפוך אתוון צוה הקב"ה לעשות מופת בנחש שיהיה מטה שלו נחש כי מיחזי וניעור חטא של נחש לכפור בידיעה ות"י כתב לפי שקול של נחש הולך מסוף עולם ועד סופו וכן (ירמיה מו) קולה כנחש ילך. בזוהר שזנב שלה הוא למעלה והראש למטה וכן ענין פרעה ולפי שאהרן בא מטוב של קין לכן הוצרך הקב"ה לעשות נס במטה של אהרן לקיים קרא (ישעיה מט) מהרסיך ומחרביך ממך יצאו והא רזא (שמות לב) ויקהל העם על אהרן שהם ערב רב בנוי דקין והשיב למשה (שם) אתה ידעת את העם כי ברע הוא שהם ניתלין ברע של קין והוא מטוב של קין לכן באו אליו וכן במקום זה אמור אל אהרן ולפי שפרעה ראה קלקולהראשון של נחש שבא מצד אשה לכן קרא לאשתו ועשתה כשפים לפניו ז"ש ויקרא גם פרעה במד' אין גם אלא אשה שנאמר (בראשית ג) ותתן גם לאישה ויאכל דרש גם על האשה והביא ראיה מעץ הדעת. וכן בסדום אמר (שם יח) עשו כלה ואם לא אדעה כשיעשו תשובה יפתח להם שער הידיעה. (שיר ב) קו דודי הנה זה בא מדלג על ההרים שחישב הקץ מן אבות העולם או קול דודי הנה זה בא שהגיע זמן הגאולה ות' שנה הוא מדלג על ההרים הן ד' מלכיות שפיזר הקב"ה כשראה שלא יכלו להתמהמה במצרים שלא נשארו שם כי איסור חמץ הוא במשהו כמעט רגע היו שקועין בקליפה לכן העמיק הרחיב על ארבע מלכיות והראה לאברהם (בראשית טו) אימה חשיכ' גדולה הכל הי' ראוי להיו' בד' מלכיות:
רש"י
וידבר ה' אל משה ואל אהרן. לְפִי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם, צֵרֵף לוֹ הַקָּבָּ"ה אֶת אַהֲרֹן לִהְיוֹת לוֹ לְפֶה וּלְמֵלִיץ: