וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃
זרע קודש
ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי כו' ופירש"י למדנו שהי' משה עומד בתפילה והנה לא מצינו כאן שום תפלה שהתפלל משה רק כי יש עתים שצריך הצדיק לעשות באופן זה שלא להתפלל בפירוש כמו שאנו רואים בצדיקי הדור שכשבא אדם לפניו ומבקש מאתו שיתפלל עליו בעניני הצטרכו' ומשיב לו הצדיק בהעברה בעלמא השי"ת יעזור לך וכדומה ומי שהוא צדיק גדול פועל מדיבור זה תיכף כי זה הדיבור בעצמו היא תפילה לו ית"ש רק שהוא בהסתר מפני שרוא' הצדיק שעת לירא מקטרוג וצריך להסתיר תפילתו שלא ירגישו כלל המסטינים שהוא מתפלל וכן משה כאן ראה שישראל נדונין בדין כמשחז"ל ולכן הסתיר תפילתו וזה עצמו שאמר לישראל התיצבו וראו את ישועת ה' כו' זה עצמו היתה תפילה לו ית"ש רק בהסתר וז"ש לו ית"ש מה תצעק אלי שלפניו נגלה כל תעלומו' ואמר לו ית"ש הלא אני רואה בדיבורך זה צעקתך אלי אינך צריך לזה ג"כ רק דבר אל בנ"י ויסעו וזה שפי' רש"י למדנו שהי' משה עומד בתפילה פי' שהתורה למד אותנו בכאן דרך תפילה בהסתר ע"ד הנ"ל וזה שפירש"י למדנו פי' לומד אותנו שמשה בדיבור זה שאמר התיצבו וראו כו' הי' מתפלל ובזוה"ק מה תצעק אלי בעתיקא תליא מלתא כו' כי זה ע"פ שאחז"ל מנין שהקב"ה מתפלל כו' וכן כאן עד"ז וזה פי' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון כו' לכאורה אינו מובן כיון שרצונם רק שחבירו ישמע למה אמר ויקשב ה' וישמע משמע שאיזה תפילה מתפללים והבטיח ית"ש שישמע להם ויקשב אלא שהוא רק כנ"ל שהדיבור שלהם איש אל רעהו בדיבור בעלמא זה מתפלל אליו ית"ש ומסתיר תפילתו בדברים שלו:
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי. הנה בילקוט איתא א"ל הקב"ה משה בני נתונים הם בצרה והים סוער ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה מה תצעק אלי יש שעה לקצר ויש שעה להאריך ע"כ. ואפשר לרמוז זה בפסוק באומרו מה תצעק אלי שתיבת מה לשון מיעוט ע"ד דכתוב ביני ובינך מה הוא ונחנו מה ולז"א מה תצעק כלומר מעט תצעק ולא הרבה.
תפארת שלמה
מה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו. כבר הקשו הראשונים ז"ל הלא הוכרח לצעוק ולהתפלל אל ה' כי לא ידע מה לעשות. אך כבר בארנו במ"א כי הנה באהבת ה' את עמו בנ"י העובדים לשמו כביכול כאשר פועל ישועות בקרב הארץ הנה תולה בהם לאמר כי הם העושים את כל ולא אני כמ"ש כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה. ר"ל יפאר אותם בהישועה כי אתם העושים וכן הדר הוא לכל חסידיו תולה ההדר בכל חסידיו כי הם הפועלים כל הנסים בצדקתם ותפלתם ולכן הם שותפים במע"ב כי המקיימים העולם אחר הבראות לבל יאבד כמו שהי' בימי המבול שלא היה מי להגן עליהם כי נח ובניו היה די להם שקיימו א"ע. וז"ש רז"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות פי' כל הצטרכות העולם מאז ועד עתה ועד עולם היה יכול להבראות במאמר אחד. אלא כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שהם מקיימי' את העולם. פי' ולכך תולה הכל בהם לפעול כ"ט לקיום העולם להראות חיבתו עליהם וליתן להם שכר טוב בעולם במה שהם מפיקים רק טובת העולם ובזה הם נקראים שותפים במע"ב כמ"ש חכז"ל כל האומר ויכולו נעשה שותף במע"ב. פי' הצדיק האומר ויכולו שיכלה מדה"ד מן העולם כמ"ש ויכל אלהים ביום השביעי ובכל מע"ב נאמר אלהים והצדיק כזה הוא שותף במע"ב כי ראה שאין העולם מתקיים ושתפו למדה"ר הם הצדיקים. וזהו האמור גם כן באברהם אבינו ע"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. (מה) שייכות הדברים זה לזה. אך הכוונה כנ"ל אחר שראה אברהם כי כל הנם הזה נעשה לו נתירא פן נתמעטו זכיותיו ואמר לו הקב"ה אל תירא אברם אנכי רק מנן לך ומסייעך ואתה העיקר לכל בריאות העולם כי שאר הצדיקי' נקראים רק מקיימי העולם אחרי שנברא. אבל אאע"ה הנה תחלת הבריאה היתה בעבורו בהברא"ם באברה"ם כנ"ל. ולכך אתה הוא היסוד בבריאת העולם ואנכי רק מגן לך ושכרך הרבה מאד. נחזור לעניננו הנה הצדיקים הם המקיימי העולם כמ"ש במשרע"ה מה זה בידך ויאמר מטה. הקב"ה שאל לו מה זה בידך וכחך ויאמר מטה להטות מדה"ד שלמעלה כלפי חסד ולכלה הגבורות. ולזה כשבא להוציא להם מים מן הצור אמר ומטה אשר הכית בו את היאר. פי' היא"ר גימט' רי"ו בחי' הגבורות העולה רי"ו והמטה הזה לכוף הגבורות תקח בידך והוצאת להם מים מן החסדים כי בידך נתתי את כל. וזהו תקח בידך. והנה זהו האמור ג"כ בענין מה תצעק אלי. ר"ל אחרי כי הנהגה של העולם מסור בידך מה תצעק אלי הלא בך הדבר תלוי. דבר אל בנ"י ויסעו כי על פי מעשיהם הטובים אם יזכו תוכל לקרוע הים לפניהם:
רש"י
מה תצעק אלי. לִמְּדָנוּ שֶׁהָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה, לֹא עֵת עַתָּה לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְתוּנִין בְּצָרָה (מכילתא). דָּ"אַ – מַה תִּצְעַק אֵלָי, עָלַי הַדָּבָר תָּלוּי וְלֹא עָלֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן "עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי" (ישעיהו מ"ה):