וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃
מאור ושמש
ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו כו' ואיתא בזוהר הקדוש מה תצעק אלי לאו עידן צלותא הוא אלי דייקא בעתיקא תלי' ומאמר זה הוא סתום ונקדים הפסוק ה' ילחם לכם ואתם תחרישון מלת ואתם תחרישון אין לו פי' ואגב נבאר גם הפסוק ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כו' והענין הוא דעיקר עבדות השם היא לעשות כל הענינים בהתלהבות גדול ובתשוקה גדולה שישתוקק להתדבק באורות העליונים כאשה שמשתוקקת לבעלה בזה הוא מעלה מ"ן ומיחד העולמות מתתא לעילא ומתגלה כנגדן מ"ד וממשיך השפעות טובות ורחמים פשוטים על הכנ"י והנה אדם אשר עבודתו על דרך זה ומתדבק עצמו בהעולמות העליונים יוכל להרגיש בעצמו הערות מהעולמות העליונים ובימות החול לא ירגיש זאת כי אם רגע חדא בעת עמדו בתפילה ובשבת שהיחוד נעשה מני' ובי' ואז הוא עליות העולמות יוכל להרגיש זאת כל יום השבת. והנה אם ח"ו כשמעשה התחתונים אינם בקו היושר והקב"ה רוצה להיטיב עם עמו ישראל לעשות להם ניסים ונפלאות הוא מעורר היחוד מני' ובי' כדי שיתגלה מ"ד ופועל ניסים ונפלאות לישראל. והנה ע"י אתערותא דלתתא הוא מעלה המ"ן עד המלכות ומלכות מעלה המ"ן לעולם שלמעלה הימנו וכן מעולם לעולם עד בינה ומבינה למעלה אין בכח שום האדם להעלות מ"נ ושם צריך להיות היחוד מני' ובי' ר"ל שבינה תעלה מ"נ לעולם שלמעלה ממנו וכן מעולם לעולם עד העתיקא ונתגלו המ"ד ועי"ז נפעל ניסים ונפלאות לישראל ולעורר סוד העתיקא אי אפשר ע"י האדם רק נתעורר היחוד הזה מני' ובי' כנ"ל והנה מצינו שלחם נקרא אשה כמאמר הכתוב לחם אשה ריח ניחוח והנה בשעת קריעת ים סוף הי' קיטרוג על ישראל כמו שאיתא בגמרא שאמר מד"הד לפני הקב"ה הללו עובדי ע"ז כו' והוצרך להתעורר סוד עתיקא כדי שימתקו הגבורות בשרשן ויושפע עליהם חסדים גדולים ורחמים פשוטים שיקרע הים לפניהם וכשראו בני ישראל שהים סגור בפניהם ופרעה רודף אחריהם תפסו אומנות אבותם ויצעקו אל ה' אך ע"י תפילתם לא הי' באפשרי שיקרע הים לפניהם לפי שע"י אתערותא דלתתא אין מתעלין המ"נ אלא עד בינה כנ"ל והן הוצרכו שיתעורר עליהם רחמים מעולם העליון ובינה תעלה מ"נ לעולם היותר גבוה ממנו כו' עד עתיקא והוצרך הקב"ה לעשות היחוד מני' ובי' כנ"ל וזהו פי' הפסוק מה תצעק אלי לאו עידן צלותא הוא ר"ל עתה אין העת להתפלל כי לא יופעלו ע"י התפילה שיקרע להם הים כי ע"י אתערותא דלתתא לא יעלו המ"נ אלא עד בינה והן צריכים ליחוד גבוה אשר אין כח ביד האדם לעורר יחוד זה וצריך אני לעורר היחוד מני' ובי' וזהו אלי דייקא כלומר יחוד זה תלוי' בי בעתיקא תליא ר"ל שכינה תעלה מ"נ לעולם שלמעלה ממנו וכן מעולם לעולם עד העתיקא ומשם נתגלו מ"ד וע"י יחוד זה יקרע הים לפניהם וזאת אי אפשר ע"י אדם רק מני' ובי' כנ"ל וזהו שאמר משה לישראל ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ר"ל לחם הוא בחי' נוקבא כנ"ל ור"ל הוא יעשה היחוד מני' ובי' ואתם תחרישון כלומר תחרישון מלהתפלל כי לא תפעלו בתפילתכם וזהו ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים פי' כשבאו ישראל אל מדבר סין כתיב וילונו כל עדת בני ישראל והיו מתרעמין על משה על שהוציאם ממצרים כמאמר הכתוב בשבתינו על סיר הבשר כו' והיו בבחי' קטנה ולא היה יכולת בידם להעלות מ"נ והוצרך הקב"ה לעשות היחוד מני' ובי' כדי שירד המן לישראל שהיה מעולם גבוה שהוא מאכל המלאכים וזהו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ר"ל שיעשה היחוד מני' ובי' בלא אתערותא דלתתא כדי שירד המן לישראל.
תפארת שלמה
מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. ויש להבין מה שאמר לו הקב"ה מה תצעק אלי וכי מה הי' יכול משה רבינו עליו השלום לעשות בעת הצרה הזאת רק לצעוק אל ד' כי ראה כי אין מנוס לישראל כי הים לפניהם והמצרים מאחריהם. אכן הנה כתי' וישאו בנ"י את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויצעקו בנ"י אל ד' וכפרש"י תפסו אומנות אבותם באברהם הוא אומר אל המקום אשר עמד שם וביצחק כנ"ל ע"ש. ויש לשום לב לדברי רש"י ז"ל בזה שתפסו אומנות אבותם וכי בלא זה לא יכלו לצעוק אל ד' הלא גם בהיותם במצרים כתי' ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים ולמה לא פרש"י שם כי תפסו אומנות אבותם. אמנם הנה כבר נודע כי מאז ברא ד' את העולם ומלואו הנה בחסדו הגדול מסר את כל חוקי ההנהגה וטבעי העולם הזה וכל כחות צבאי השמים ממעל להיותם כולם נשמעים אל הצדיקים אשר בעולם הזה וביד עבדיו הצדיקים לשנות את מנהגם ולעשות מופתים בשמים ובארץ בעת הוצרך אליהם וזהו הוא אחרי כי כל העולם ומלואו נברא בשביל הצדיקים ועליהם הוא מתקיים. לכך הם המושלים בקרב תבל. ולא יעשה ד' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. והנה מאז הבריאה היו נשמעים אליהם. ומשתנים על פיהם בעת הצורך להם כמבואר בכתוב להמעיין בכל הניסים שנעשו להם בכל עת ובכל שעה. אולם גם אחרי שנסתלקו האבות הנה זה כחם לבניהם אחריהם בכל דור ודור והנה הצדיקים הם המושלים בקרב תבל בכל הנהגת העולם כמבו' זה במד"ר על פסוק ולמשול ביום ובלילה ע"ש והנה בצאת ישראל ממצרים הנה המה היו כולם צדיקים כולם קדושים והיתה כח הממשלה של העולם בידם הנ"ל. וכמו שאמר הכתוב בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו. פי' היתה יהודה לקדשו למסירות נפש כי שורש הקדושה הוא מסירות נפש וכמבו' במד"ר שקפצו תחלה לתוך הים. וזהו ישראל ממשלותיו כמ"ש צדיק מושל ביראת אלהים והיו הם המושלים בקרב תבל כנ"ל. והנה זהו שפרש"י ז"ל שתפסו אומנות אבותם. ר"ל כי פי' אומנות הוא כמו האומן העושה בהכלי כרצונו לפי פעלו ברצותו מרחיב וברצותו מקצר כאשר נראה לו. כן כל הנהגת העולם הי' ביד אומנות אבותינו לפעול בהם כרצונם. הן בדרך טבעי הן לפעול ניסים. ועד"ז אמרו חכז"ל שהתורה היתה כלי אומנות של הקב"ה ר"ל שעל ידי התורה מנהיג את העולם ברצונו. ולכך הנה בצאת ישראל ממצרים באותות ומופתים והוצרכו לילך אל המדבר אל מקום תוהו ומה גם לעבור דרך הים ביבשה. הנה הצדיקים האלה תפסו אומנת הזאת של אבותם בהנהגת העולם על פיהם לעשות להם ניסים ונפלאות בים ובמדבר וע"ז הוא ויצעקו בנ"י אל ד' לכן פרש"י באברהם הוא אומר וכו' וכן ביצחק וכן ביעקב. כי באמת כן מתעורר עמהם כח שלשת האבות בקריעת י"ס כמו שרמוז להמעיין ויהי באשמורת הבקר זה בקר של אברהם ויבקע"ו המים אותיות יעקב בתוכו. וכן הים ראה וינס בכח יוסף וכן כולם ע"ש. והנה כאשר מאז החזיקו בנ"י באומנת אבותם הלא בלי ספק אין להם לירא כלל מפחד מצרים ומהים ולכך הוא שאמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי הלא כבר נמסר הכל בידם ואין הים עומד בפניהם דבר אל בנ"י ויסעו כדאי הם לקרוע להם את הים כנ"ל: