וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛יפוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃
זרע קודש
התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כו'. דהנה אחז"ל מילי דאתתא בישיבה וזה רומז במ"ש אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד כידוע מענין הנחת תפילין של יד מיושב ותפילין של ראש מעומד רומז לבחי' דכורא והענין כי יש מי שעובד ה' וכוונתו לקבל שכר וכדומה איזה כוונה עבור עצמו וזה דומה לנוקבא שהוא מקבלת השפע מהדכר והנה זה צועק כשבא לו צרה כי מתפחד מהצרה כיון שעדיין אוהב א"ע ולכן ירא מפגעי עצמו משא"כ מי שאין כוונתו עבור עצמו כלל רק שכוונתו עבור כבודו ית"ש זה אינו ירא מהפגעים הבאים עליו כי אומר כיון שציוונו ית"ש כן גם רצוני כן כי אינו אוהב כלל א"ע ולכן אינו ירא עבור פגעי עצמו וז"ש משה לבנ"י אל תיראו לא יהי' לכם יראה עבור פגעי עצמיכם רק התיצבו שתהי' בבחי' עמידה בחי' דוכרא לא בחי' נוקבא רק תהי' כוונתכם עבור כבודו ית"ש ויהי' כוונתכם לא לקבל רק להשפיע כביכול להשכינה הקדושה וז"ש במד' התיצבו זה רוה"ק כמ"ש הנה ה' נצב על חומות אנך פי' שיהי' כוונתכם רק עבור רוח קדשו ית"ש השכינה הקדושה שהיתה עמכם בגלות שתצא עמכם מהגלות וז"ש וראו את ישועת ה' זה יהי' כוונתכם ותראו לבוא לזה וז"ש התיצבו וראו את ישועת ה' ועי"ז אשר יעשה לכם היום שיעשה לכם אור מדת יום כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום שעי"ז יהי' רק אור ויום שיתהפך לכם חשיכה לאורה ותצאו מאפילה לאור גדול וז"ש וה' הולך לפניהם יומם לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם פי' שהי' הולך לפניהם יומם לנחותם וללמדם דרך ה' באופן זה שימתקו הכל כל החשכות והאופל להפוך לאור וז"ש לנחותם הדרך שיהי' מלילה ג"כ יום להאיר להם וזה ע"י שיהי' כל כוונתם עבור השכינ' הקדושה כנ"ל בחי' דכורא כי עי"ז נמתקו כל הדינין ונהפך החשכות לאור:
תפארת שלמה
כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם כו' . יש לדקדק מה הבשורה הזאת שלא יוסיפו לראותם מה יזיק להם אם יראו אותם אם לא יכלו להרע להם. אך הנה כתיב וישאו בנ"י את עיניהם וכו' וייראו מאד ויצעקו כו' כי אמנם הקב"ה שלח להם את המצרים הללו ליירחם ביראה החיצונית כדי שעי"כ יגיעו ליראת הרוממות כי כן כשהקב"ה שולח לאדם איזו מכאוב ויראה החיצונית הוא למען השב לבבו ליראת ה' יראת הרוממות ואיש נבוב ילבב ויבין את זאת כי ישרים דרכי ה' . והנה גם בזה זכו ישראל והשיגו עי"כ ליראת הרוממו' כמ"ש אח"כ וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ולא היה להם לירא עוד ממצרים ואעפ"כ וייראו העם את ה' . כי כן צריך להיות אעפ"י שתסיר מהאדם היראה החיצונית והמכאוב אעפ"כ יעמוד על משמרתו נכון לירא את ה' כל הימים. ובדרך הזה פרשתי הפ' ביונה מה שאמר להם את האלהים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה. פי' שאין יראתו מחמת הפחד וסכנת הים שהיה סוער עליהם ועמדו בצרה גדולה כי זה רק יראת העונש. אך גם בעודנו ביבשה היה לו היראה האמיתית יראה עלאה. ולזה כתיב להלן וייראו האנשים יראה גדולה היא היראה עלאה. (ובדרך זה איתא בספ' תורת אמת בפ' וארא על פסוק וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אותם. פי' כל זה היה דוה לבם שהעבדות שלהם במצרים היה מיראת העונש כמ"ש אשר מצרים מעבידים אותם ע"ש). וז"ש כאן כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם כו' . זה היה לשון הבטחה לבשר אותם שלא יצטרכו עוד ליראה חיצונית ע"י המצרים רק תיראו את ה' בכל לבבכם עד העולם. כמ"ש וייראו העם את ה' כו' אז ישיר משה. פי' כשראה משרע"ה כי בנ"י הגיעו למעלת היראה האמיתית אז שמח בזה ואז ישיר משה כי זה היה כוונת משה רבינו כל הימים לזכות את ישראל ביראת הרוממות האמיתית. (עיין בזוה"ק בפ' ופרעה הקריב דקריב לון לתשובה):
רש"י
כי אשר ראיתם את מצרים וגו'. מַה שֶּׁרְאִיתֶם אוֹתָם אֵינוֹ אֶלָּא היום, הַיּוֹם הוּא שֶׁרְאִיתֶם אוֹתָם וְלֹא תוֹסִיפוּ עוֹד: