וַֽיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת־הָעֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת וַיִּֽחַר־אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מידו [מִיָּדָיו֙] אֶת־הַלֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר׃
רש"י
וישלך מידו וגו'. אָמַר: מַה פֶּסַח שֶׁהוּא אֶחָד מִן הַמִּצְווֹת, אָמְרָה תוֹרָה כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ (שמות י"ב), הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כָּאן וְכָל יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּדִים וְאֶתְּנֶנָּה לָהֶם? (שבת פ"ז):
ברכת אשר
רש"י ד"ה וישלך מידיו וגו', ...וכל ישראל מומרין, ואתננה להם? (שבת פז ע"א). ע"כ. וקשה לי, והרי להלן (כח) מבורר שלא היו חוטאים אלא "כשלשת אלפי איש", ולא ברור, אם אלה רק מבני ישראל היו או שמא גם מן הערב רב שהשחיתו (ראה דברי רש"י למעלה ד"ה שחת עמך), ולמה אפוא ההגזמה שבהכללה - "וכל ישראל". ואף אם תאמר, כי "ויגף ה' את העם" (לה) התרחש אף הוא אז, והמגיפה הזאת היתה באלה שנותרו, הרי לכאורה היה זה מספר זניח (ראה רש"י שם), שאם לאו, היה הכתוב מפרט, ועל כל פנים ברור שלא ב"כולם" מדובר, ולא "כל ישראל מומרין". (פ' כי תשא תשמ"ז) בדפוס אלקבץ ובדפוסים נוספים אכן השמיטו מלת "כל", וכך גם לשון הגמרא (שבת פז ע"א): "וישראל מומרים".