וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ׃
מאור ושמש
ויאמר הראני נא את כבודך וכו' ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור והי' בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עליך עד עברי לפי פשוטו אין פירוש להפסוק הנ"ל ונראה ע"פ הרמז דהנה יש לומר שכל כונת משה רבע"ה היה בשאלתו ובבקשתו באומרו הודיעני נא וכו' או הראני נא את כבודך לא הי' כונתו רק שכל חפצו ורצונו הי' לידע איזה דרך לבקש רחמים על ישראל למחול להם לגמרי עון העגל וידע בשכלו שיש איזה מקום אצל הבורא ב"ה אשר שם לא יגיע שום פגם ע"י שום חטא ובודאי שם הוא רחמים גמורים בלא שום תערובות דין כלל רק שעדיין לא השיג המקום הזה שעדיין לא הודיע לו הקב"ה זה המקום ע"כ ביקש לידע זאת המדריגה כדי להמשיך משם רחמים גמורים על ישראל כדי למחות העון עגל לגמרי והי' עת רצון אז והודיע לו הקב"ה ואמר לו הנה מקום אתי כו' כי אמת הוא המקור הרחמים אשר אין בו שום תערובת דין כלל הם הי"ג תקונא דיקנא עלאה שעליו נאמר ועתיק יומין יתיב לבושא כתלג חיור ושער רישא כעמר נקי כי שם אינו מגיע שום פגם ושם כולה לבן ורחמים גמורים כשאני צריכים להמשיך רחמים אנו ממשיכים משם ולמטה להמתיק כל הדינין שבז"א יש בבינה ובכל העולמות וזהו לא ידע משה עדיין עד עתה שהודיע לו הקב"ה בפסוק הזה איך להמשיך הרחמים מי"ג ת"ד עלאה וזהו שאמר לו הנה מקום אתי ר"ל שיש אתי מקום להוריד משם רחמים גמורים להתיק הדינין ונצבת על הצור ר"ל שתוכל לעמוד על הגבורות שנקראים צור והי' בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ר"ל כשיאיר לפניך כבודי ותדע איך לבקע תיבת צור כי תיבת צור הוא צדי"ק וי"ו רי"ש והנה תמונת צדי"ק הוא יו"ד נ"ון "צ" כזה ואם יפריד היו"ד מהנו"ן יהי' בגימ' סמ"ך כי יו"ד עשרה ונו"ן חמישים הוא סמ"ך דהיינו ששים ואם יבקע הרי"ש דהיינו לעשות ביקוע ברי"ש יהי' שני ווי"ן ושני פעמים וי"ו היא י"ב נמצא סמ"ך עם י"ב הם בגי' ע"ב והוא חסד וזהו ושמתיך בנקרת הצור ר"ל שתעשה ניקורים בתיבת צור לבקע הצדיק והריש יעלה ע"ב שהוא חסד ועם אות וי"ו של צור יעלה ע"ח שהוא גימ' מזלא שהוא שלשה שמות הוי"ה עם המקור הם הי"ג ת"ד עלאה כמבואר כמה פעמים בכתבי האר"י ז"ל ששלשה הויות עם המקור הם הי"ג ת"ד עלאה וזהו ושכתי כפי כי שכת"י גימטר' עשרה פעמים ע"ב עם יוד אותיות המילוי של ע"ב וזהו ע"י שתמשוך הי"ג תיקונים ותגלה בכל העולמות הרחמים ויאירו כל העשר ספירו' בשם ע"ב עם העשר אותיות שגימט' שכת"י כפ"י גימט' עם התיבה והכולל קי"ב הוא היחוד אהי' הוי' אדני וזהו שתעורר הרחמים כנ"ל הי"ג ת"ד עלאה ויאירו כל הספירות בשם ע"ב ויהי' היחוד השלם אהי' הוי' אדני וזהו עד עברי שיעברו כל הדינים והגבורות ויתגלו הרחמים על הכנ"י אמן.
רש"י
ויאמר הראני נא את כבדך. רָאָה מֹשֶׁה שֶׁהָיָה עֵת רָצוֹן וּדְבָרָיו מְקֻבָּלִים, וְהוֹסִיף לִשְׁאֹל לְהַרְאוֹתוֹ מַרְאִית כְּבוֹדוֹ:
דברי דוד
ויאמר הראני נא וגו', ראה משה שהיה עת רצון. וכשביקש בקשה השניה דהיינו שלא תשרה שכינה על או"ה לא שייך שם שראה שהיא עת רצון ואפילו הכי הוסיף לשאול, וא"כ למה כתב רש"י כאן הטעם מאחר שהיה עת רצון על כן הוסיף לשאול, ואף, על גב דיש חילוק בין שאלה השלישית שהיא דבר גדול ובין שאלה השניה מכל מקום מנליה לרש"י לחלק בזה. ונראה דאין קושיא במה שמוסיף לשאול דודאי כל מה שיש לאדם לשאול שואל בפעם אחת, ואע"ג דמצינו במדרשבמדרש במשל לכושי ששואל תחילה דבר קטן כו', מ"מ אינו מן הנמנע גם כן לשאול בפעם אחת הרבה דאולי ימלאו לו בקשתו באחת מהן לכל הפחות, אלא דכאן בבקשה שלישית שאנו רואין שלא זכרה תחילה ע"כ צריך טעם לבסוף מאי סבר, ע"כ צריך לומר שראה עת רצון כו' ולכן ביקש אפילו שאלה גדולה: