תהילים צ:ו מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מאירי ומצודת דוד

בבקר יציץ. מיד חלף ועד בא הערב ימולל ויבש, למה:

בבקר, ר"ל כן ידמו בבקר ההוה אשר יציץ וחלף עתה ויוצא אל המציאות, אשר גם צמח הבקר הזה ימולל ויבש לערב, כי גם בקר ההוה הנמצאת עתה במציאות אינו מתקיים רק דומה כציץ הפורח ומתקיים יום אחד וימולל ויבש בערב:

ואחר שהמשילו לחציר ולעשבים המשיך המשל להתהפך עתו ברגע כחציר שבבקר יציץ וחלף ר״ל יציץ ויתחדש כמו אם יכרת ועוד יחליף (איוב יד ז) ולערב ימולל ויבש וענין ימולל לדעתי מענין מלילות שיהא נפרך ביד מרוב יבשו והוא לדעתי מנפעל והיה ראוי שינקד בקמץ ויש מדקדקים כללוהו בפועל מרובע והוא בודד ופי׳ ג״כ ענין כריתה מלשון אמללים.