פירוש על בראשית 42:14

הוא אשר דברתי. הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי שֶׁאַתֶּם מְרַגְּלִים, הוּא הָאֱמֶת וְהַנָּכוֹן, זֶהוּ לְפִי פְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ אָמַר לָהֶם וְאִלּוּ מְצָאתֶם אוֹתוֹ וְיִפְסְקוּ עֲלֵיכֶם מָמוֹן הַרְבֵּה, תִּפְדּוּהוּ? אָמְרוּ לוֹ הֵן, אָמַר לָהֶם וְאִם יֹאמְרוּ לָכֶם שֶׁלֹּא יַחֲזִירוּהוּ בְשׁוּם מָמוֹן, מַה תַּעֲשׂוּ? אָמְרוּ לוֹ לְכָךְ בָּאנוּ, לַהֲרֹג אוֹ לֵהָרֵג, אָמַר לָהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם, לַהֲרֹג בְּנֵי הָעִיר בָּאתֶם, מְנַחֵשׁ אֲנִי בְּגָבִיעַ שֶׁלִּי שֶׁשְּׁנַיִם מִכֶּם הֶחֱרִיבוּ כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁל שְׁכֶם:

ויאמר יוסף הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם, ונתחדש לי עכשיו מופת שני על זה כי קשה לי למה אין זה האח הקטן אתכם, אלא ודאי שהיה פה עמכם והלך לו כי כבר שמע איזו חידוש במקום זה, ושלחתם אותו אל משלחכם להגיד את אשר שמע כבר, ואתם נשארתם פה לרגל עוד ובזאת תבחנו שתביאו אחיכם הקטן הנה ואני אחקור עליו אם ראוהו כבר במקום זה או לא, כי אם לא ראוהו כאן אז כנים דבריכם, ואם לא תביאוהו חי פרעה כי מרגלים אתם, כי אתם יראים פן יעידו עליו שראוהו כבר בעיר הזאת והלך לו לבדו ולפי זה הדרך יתכן לפרש שהכל עלילה אחת ונתן עליה שני מופתים, כי מתחלה אמר מרגלים אתם מאחר שהטמנתם אתכם בתוך הבאים, ועוד נתן מופת שני שהרי ערות הארץ באתם לראות, כי נכנסתם בעשרה שערי העיר, ויאמרו לא אדוני וגו' כלנו בני איש אחד נחנו וגו'. ובזה תרצו ההטמנה לומר כי אנו מתייראים מן עין הרע, ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות, ומלת כי משמשת לשון דהא, ואמר להם את״ל שתרצתם ההטמנה, מ״מ איך תאמרו שאינכם מרגלים דהא ערות הארץ באתם לראות מהיכן העיר נוחה ליכבש, ע״כ חזרו לתרץ שניהם, כולנו בני איש נחנו לתרץ ההטמנה, והאחד איננו לתרץ הכניסה תוך עשרה שערי העיר, הוא הדבר אשר דברתי כמבואר בדרך ראשון,ופירוש זה מספיק יותר מן פירוש העקידה ומהרי״א בהיתר כל הספיקות ובענין הבחינה באח הקטן. וי״א שלכך העליל עליהם מרגלים כי היה ירא פן יחקרו אחר המושל מי הוא ויתברר להם כי הוא יוסף.

הוא אשר דברתי אליכם. אותו האחד שאתם אומרים שאיננו ואינכם מפרשים אנה הלך הוא שהלך בעצתכם להגיד מה שראיתם או שהסכמתם כדי לרגל כמו שאמרתי:

הוא אשר דברתי. פי' שאין אני חוזר מדיבורי הראשון ועדיין הדיבור הראשון במקומו עומד, ואומרו לאמר פי' עודני אומר כן:

הוא אשר דברתי, אחר שבאתם עשרה למה לא בא גם הוא, ומה שתאמרו כי לשרת אביכם נשאר, הלא היה נשאר לו נשיכם וטפכם עד שובכם:

הוא אשר וגו׳ מרגלים אתם. מעתה חזר לטענה ראשונה שאתם מרגלים בקביעות. ובטל טענה הראשונה שאתם בני אב אחד ואיך היה מניח כולם להפרד ממנו. שהרי עוד נשאר אצלו בן א׳ וטענה שניה אינה מבוררת כי באמת כנים המה. ועוד הוכחה שמרגלים אתם. ממה שהאחד איננו. דמסתמא נפל ביד בהיותו מרגל גם הוא ולא נשאר אלא העצה רק לחקור מהאח הקטן. א״כ בזאת וגו׳:

הוא אשר דברתי וגו': בכל שעה היו מוסיפים לומר דבר שלא שאל מהם, והוא אומר כי זה מחזק סברתו שהם בדאים, כי שקרים הרבה מוכנים בפיהם לרמות את הבריות, ולכך א"א להם לצאת מן החשש אא"כ יביאו את אחיהם הקטון להראות אמתת דבריהם.

הוא אשר דברתי הדבר אשר דברתי שאתם מרגלים הוא האמת והנכון. הפך הפסוק וכתב מלת הוא בסוף הפסוק כאילו אמר אשר דברתי אליכם מרגלים אתם הוא מפני שלפי מצב הכתוב יהי' המובן ממנו שהדבר שאמרו הם הוא הדבר שדבר הוא ואין זה אמת שהרי הוא אמר להם מרגלים אתם ולכן נכנסו בעשרה שערים והם אמרו לא אלא בעבור אחיהם עשו כן לבקשו ולא שהם מרגלים אבל לפי ההפוך לא יתכן לפרש מלת הוא אלא שהוא האמת והוסיף מלת הדבר ואמר הדבר אשר דברתי מפני שמלת אשר לעולם אינה באה אלא לפרש ענין קדום הדבר אשר דברתי הפועל אשר פעלתי הבנין אשר בניתי וכיוצא בו וזה ההפוך אינו מוכרח אלא לפי פשוטו אבל לפי מדרשו שאמרו להרוג או ליהרג אין צורך להפך כי לפי זה יהיה פירושו כפי מצבו שמה שאמרו הם הוא מה שאמר הוא שהם אמרו באנו להרוג או ליהרג והוא בעצמו מה שאמר הוא לראות את ערות הארץ באתם כדי לכבוש את העיר משם להרוג את יושביה שכך אני מוצא בנחש שלי ששנים מכם הרגו כרך גדול של שכם:

ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברת אליכם לאמר מרגלים אתם. עתה מצא בדבריהם מופת מכריע שהם מרגלים, כי הלא יפלא איך יצויר שילכו עשרה אנשים לקנות בר בעד בית אחד, שהיה די שילך אחד או שנים, רק שעד עתה חשב שאביהם יש להם מאה בנים, וע"כ צריך בשבילם עשרה חמורים טעונים בר וזון לכל ההמון הרבה הזה, אבל עתה שנודע לי מפיכם שלא נשאר בבית רק אביכם הזקן וילד קטן, איך אפשר שישלח עשרה לשבור בר, ומזה מבואר שאין האמת כדבריכם ואינכם בני איש אחד כלל, וא"כ ודאי מרגלים אתם ואתם שלוחים מעשרה שבטים שונים:

הוא אשר דברתי. כלומר עד הנה אמרתי במדומה מרגלים אתם אבל עכשיו יש מקום לבררו, ע"ז יורה מלת הוא, וכן הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש (רל"ש), ורע"ס פי' אותו האחד שאתם אומרים שאיננו, ואינכם מפרשים אנה הלך, הוא שהלך בעצתכם להגיד מה שראיתם או שהחכמתם כדי לרגל, כמו שאמרתי:

הדבר אשר דברתי שאתם מרגלים כו'. דק"ל הוא אשר דברתי משמע שהם נמי אמרו שמרגלים הם ולכך קאמר יוסף הוא אשר דברתי ואין זה אמת כי הם אמרו לאו מרגלים אנחנו ומתרץ דהוא היה ראוי לכתוב בסוף כלומר אשר דברתי וגו' מרגלים אתם הוא האמת. יש מקשין במה תפס אותם יוסף שהם מרגלים עד שאמר להם הוא הדבר וגו'. וע"ק במאי יתאמת זה שאם יביאו את בנימין שאינם מרגלים. ונראה לפרש דה"פ מתחילה אמר להם מרגלים אתם שהרי נכנסתם בעשרה שערי עיר כדפירש"י. והשיבו לו בני איש א' אנחנו ואין איש שולח כל בניו כאחד לרגל שמא יתפסו ויהרגו כלם. אמר להם א"כ כ"ש שמרגלים אתם כי איך ישלח אדם כל בניו ממנו ולא ישאר שנים או א' לשמשו אלא ודאי מרגלים אתם ואביכם שלח אתכם לרגל את הארץ ומכח יראה שמא יתפסו לא רציתם להכניס בספק עד שאביכם מוכרח לשלוח את כולכם וגם כדי שתקחו עצה מעשרה כי תשועה ברוב יועץ. ועל זה השיבו שנים עשר עבדיך וגו' והנה אחד נשאר אצל אבינו לשמשו ואנחנו עשרה הלכנו לחקור ולדרוש אחר אחינו שנאבד ואין מי שיעשה זה באמונה כאחיו ולשום נפשנו בכפנו ולהביא אותו אל אביו ומפני זה נכנסנו בי' שערים. והשיב להם הוא וכו' כלומר מאחר שאתם אומרים שנאבד אחיכם זה כמה שנים ולא חקרתם אחריו הלא עכשיו בודאי שקר אתם דוברים אין זה כ"א לרגל את הארץ באתם וגם זה שקר שאמרתם שנשאר אחד מכם אצל אביו לשמשו לכן בזאת תבחנו אם יבא אחיכם עמכם אז יש להסתפק אם מרגלים אתם אבל אם לא יבא בודאי מרגלים אתם בלי ספק מכל הטענות שיש לטעון כאשר הזכרתי. ובזה יתיישבו כל הקושיות ודו"ק. וקצת כעין זה מצאתי בשם מהרש"ל:

בד"ה הוא אשר כו' נ"ב ואני שמעתי חיבור הענין כך אמרו בני יעקב אין אנו מרגלים שהרי כולנו בני איש אחד אנחנו וכי מן האפשרות שהאחד ישלח כל בניו למקום הסכנה כזו להיות מרגלים והוא השיב אדרבה הוא הדבר אשר דברתי שאם לא הייתם אחים היה מן הסברא להאמין לכם שאין אתם מרגלים שאין רגילות שעשרה בני אדם יאמינו זה לזה שלא יגלה א' על חבירו אבל מאחר שאתם אחים א"כ אין תימא ודוק מהרש"ל:

הדבר אשר דברתי הוא הנכון וכו'. כלומר לשון "הוא אשר דברתי" משמע שיוסף הביא ראיה מדבריהם, ואין זה כן, שהרי הם אמרו כי אינם מרגלים, ואיך שייך לומר "הוא הדבר אשר דברתי", אלא פירושו כאילו היה המקרא מסורס, וכך הוא – הדבר אשר דברתי הוא אמת ונכון. ולפי המדרש (ב"ר צא, ז) "הוא" כמשמעו, שהרי הביא ראיה מדבריהם – מאחר שאתם אומרים כי באתם להרוג אם כן מרגלים אתם:

הוא אשר דברתי אליכם. כלו' מתוך דבריכם אתם נתפשים שאם לא מרגלים אתם למה לא הבאתם את הקטן כי בן ל' הוא ויכול לבא עמכם אם לא באתם כי אם לשבר בר אבל בשביל שבאתם לרגל לא הבאתם אותו כי עדיין אינו בעל תחבולות כ"כ ועוד שאתם אומרים שנגנב לכם אחד אין זה כי אם עלילה שאתם רוצים לתור את הארץ ותאמרו אחינו אנו מבקשים כי הם אמרו לו כל העניין ואע"פ שהוא היה יודע הכל שאל להם הכל כמו שאמר שאול שאל האיש לנו ולמשפח' וגו' ואמר להם לדבריכם אינו קטן כ"כ אלא מה שאתם אומרים דברי בדאות הוא כי אין לכם אח ואף אתם אינם אחים אלא בקשר אחד באתם לרגל את הארץ אלא:

ויאמר אליהם יוסף הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם. ולא נודע פירוש הדברים במה דיקדק מדבריהם אשר כדבריו כן הוא שמרגלים הם. ואכן לדברינו יאמר כי אחרי שאתם שנים עשר והקטן עזבתם בבית אביכם ולמה לא עזבתם עוד איזה מקצת מהאחין ועל מה באתם כולכם אם לא שכוונתכם לבוא דוקא עשרה לפי שכל בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין ל"ט.), ואתם רוצים להשרות שכינתו יתברך בארץ מצרים להכניע הקליפה אשר בה. ולזאת,

הוא אשר דברתי אליכם וכו' ומדרשו אמר להם וכו' אמר להם הוא אשר דברתי וכו' פי' המדרש הזה מתישב היטב על לשון המקרא שלפי הפשט מה עניין תשובתם שהשיב לו י"ב עבדיך על אמרו להם מרגלים אתם אבל המדרש מתישב שכשאמר להם מרגלים אתם שהרי נכנסתם בעשר שערי העיר והם השיבוהו על זה י"ב עבדיך והאחד איננו ובשבילו ונתפזרנו לבקשו והוא השיבם הוא אשר דברתי אליכם לפי שהם אמרו לו לכך באנו או להרוג או ליהרג לכך השיבם הוא אשר דברתי וכו':

רש"י ד"ה הוא אשר דברתי, הדבר אשר דברתי שאתם מרגלים הוא האמת והנכון. ע"כ. כלומר יוסף חוזר על האשמתו ללא כל התיחסות - לפחות לפי שעה - לנסיון האחים להוכיח את היותם אנשים ישרים בטענה שאין שולחים עשרה מתוך י"ב אחים למבצע ריגול. רק בפס' טו נדרש יוסף לטענה זו, וגם אז לא לגופה כי אם לאימות הנתונים שבה. (פ' מקץ תשנ"ג)

או יאמר על זה הדרך טעם עצמו שאתם אומרים כי באתם לחפש אחר אח האבוד הוא הדבר שנתכונתי בדברי שאמרתי לכם מרגלים כוונתי היא כדרך שאמרתם בפיכם שבאתם לבקש דבר בעיר, והוא על דרך אומרם ז"ל (שם) שאמר להם ואם לא יתנוהו לכם מה תעשו וגו' יעויין שם דבריהם, וגדר זה הוא נכלל בגדר הריגול כל שהם יועצים נגד יושבי העיר, ולדרך זה ידויק על נכון אומרו תיבת לאמר והבן:

שם. ...ומדרשו... לכך באנו, להרוג או ליהרג וכו'. וקשה לי, כי דומה שדברים אלה לא יתקבלו על דעת שומעם - עד כדי כך איכפת להם שהם נכונים למסור נפשם, אבל במשך כל כך הרבה שנים לא יצאו ממקומם כדי לחפש אחר יוסף, ורק עכשו, כשבאים למצרים לצורך עצמם, הם נזכרים אגב אורחא באח האבוד ומוכנים ליהרג למענו? (פ' מקץ תשנ"א)