פירוש על ויקרא 19:30

את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'. ותרגומו ולבית מקדשי תהון דחלין הוא כענין שנאמר (הושע ג',ה') ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים, כמו שאדם מפחד וחרד ומצפה, (תהלים מ"ב,ג') מתי אבוא ואראה פני אלהים ולא כתיב ואראה רק ואראה היינו שיתראה עליו שם ה' כמו שכתיב (דברים כ"ח,י') וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, וכדאיתא בזה"ק (בא ל"ח.) מאן פני האדון ה' דא רבי שמעון בן יוחאי.

את שבתתי תשמרו ומקדשי תראו. שבתותי היא כל השראות שכינה ששורה בכל זמן אף לפי שעה נקרא שבת, וצוה הש"י לכבד כל מקומות השראות שכינתו אף שהוא לפי שעה. ומקדשי תיראו. ותרגומו ולבית מקדשא תהון דחלין דהיינו שתצפו לעומק טוב הנמצא בכל המצות. כי שבת לעת עתה היא לנו צמצום גדול ולעתיד ינחיל לנו הש"י יום שכלו שבת שלא נצטרך לשום מלאכה, וע"ז צריך לצפות. אך לעת עתה צריך לכבד גם כפי אשר צוה לנו הש"י, משל למלך העובר ממקום למקום צריך לכבד גם מקום לינתו, אף שצריך לצפה למקום מנוחתו, על כל זה צריך לכבד גם מקום העברתו. כי בד"ת נמצא שביעה ורצון כמ"ש (תהלים קמ"ה,ט"ז) ומשביע לכל חי רצון, היינו שביעה לפי שעה ורצון לעומק טוב. וזה היה טעות חפני ופנחס שראו כי השראות השכינה במשכן שילה לא היתה רק לפי שעה, לפיכך הוקל בעיניהם וע"ז נאמר בזית את מקדשי ובזה הפסוק יש למ"ד אותיות ועם הקרי היינו שני ווי"ן היא ל"ב וע"ז נאמר (ישעיה סג,ד') יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. ללבי גליתי לאברי לא גליתי (סנהדרין צט.). [ומי שבולט לנגדו השני ווין שבתיבות שבתותי תשמורו ידע מתי שיבוא משיח. תשלום].

היא שצונו לירא מן המקדש הזה מאד עד שנשים בנפשנו משא הפחד והיראה וזה מיראת מקדש והוא אמרו יתעלה את מקדשי תיראו. וגדר זאת היראה כמו שזכרו בספרא אי זהו מורא לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל גבי רגליו ולא יעשה קפנדריא ולמדוהו מקל וחומר. וכבר התבאר במקומות מהתלמוד שאין מותר לשבת בעזרה אלא מלכי בית דוד בלבד, וזהו כלן באמרו יתעלה ומקדשי תיראו, וזהו יתחייב לעולם ואפילו בזמננו זה שהוא חרב בעונותינו שרבו, ולשון ספרי אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם, ושם נאמר גם כן לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי ששכן שכינתו במקום הזה. (בהר סיני, הלכות בית הבחירה פ"ז):