מנחת שי
כי יקדש. חסר יו"ד בהעתק הללי ובכל ספרים כ"י מדוייקים וכן כתב מנחת כהן ונמסר עליו בנסחא כ"י לית חסר ובנחסא אחריתי ג' חסר יו"ד ושתי המסרות נכונות כי השניה רצונה לומר ג' חסר יו"ד בלישנא בקריאה וסימן נמסר במ"ג יהושע כ' ושם תמצאנה בפירוש וכן כתב רמ"ה איש כי יקדש את ביתו קדש לה' דין לחוד וחסר יו"ד בכל לישנא באורייתא ושארא יקדיש באורייתא מלא:
תורה תמימה על התורה
ואיש כי יקדיש וגו'. במה אנן קיימין, אם בבית דירה – כבר כתיב (פ' ט"ו) ואם המקדיש יגאל את ביתו, אלא במקדיש נכסיו, מכאן שסתם הקדשות לבדק הבית סור"ל במאי איירי האי קרא, אם בבית דירה כמשמעו, הא כבר כתיב בתריה ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו, א"כ דין מקדיש בית דירתו כבר הוא מפורש, והאי קרא ל"ל, אלא ביתו האמור כאן לאו בית ממש הוא אלא ר"ל שארי נכסיו, וכתיב והעריכו הכהן, וערכין לבדק הבית הולכין, מכאן שסתם הקדשות לבדק הבית, כך פירש המפרש. ואמנם אינו מבואר כ"כ מה קשה אם בבית דירה כבר כתיב ואם המקדיש וכו', דמה בכך, הן פסוק זה איירי לענין שהכהן צריך להעריך בין טוב ובין רע, ופסוק הסמוך איירי לענין תוספת חומש, וא"כ הלא שני הפסוקים צריכים.
אבל לולא דבריו י"ל דהכונה על דיוק הלשון בפסוק הסמוך ואם המקדיש יגאל את ביתו, ואי קאי אבית דירה שבפסוק זה לא הול"ל ואם המקדיש יגאל את ביתו, אלא ואם המקדיש יגאלנו, ולכן דריש דכאן איירי בשארי נכסים ונכללים בשם ביתו, ופסוק ט"ו איירי בבית דירה, ואיצטריך לאשמעינן תרווייהו להורות שדין ביתו ויתר נכסיו שניהם שונים מדין שדה אחוזה שמבואר בסמוך, וממילא מבואר גם שסתם הקדשות לבדק הבית, ואפילו דברים הראויין למזבח ימכרו ויפלו דמיהן עם שאר נכסים לבדק הבית, דהכל נכלל בשם נכסים, ומ"מ צריך למכרם לצרכי קרבנות מזבח, ומהאי טעמא ס"ל לר' אליעזר בפ"ד מ"ז דשקלים המקדיש נכסיו והיו בהן בהמות ראויות לגבי מזבח זכרים ונקבות, שהזכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות לצרכי זבחי שלמים. ועיין לפנינו בפ' אמור בפסוק נדבה תעשה אותו, דלכתחלה אסור להקדיש בהמה תמימה לבדק הבית. .
(ירושלמי שקלים פ"ד ה"ד)
אבל לולא דבריו י"ל דהכונה על דיוק הלשון בפסוק הסמוך ואם המקדיש יגאל את ביתו, ואי קאי אבית דירה שבפסוק זה לא הול"ל ואם המקדיש יגאל את ביתו, אלא ואם המקדיש יגאלנו, ולכן דריש דכאן איירי בשארי נכסים ונכללים בשם ביתו, ופסוק ט"ו איירי בבית דירה, ואיצטריך לאשמעינן תרווייהו להורות שדין ביתו ויתר נכסיו שניהם שונים מדין שדה אחוזה שמבואר בסמוך, וממילא מבואר גם שסתם הקדשות לבדק הבית, ואפילו דברים הראויין למזבח ימכרו ויפלו דמיהן עם שאר נכסים לבדק הבית, דהכל נכלל בשם נכסים, ומ"מ צריך למכרם לצרכי קרבנות מזבח, ומהאי טעמא ס"ל לר' אליעזר בפ"ד מ"ז דשקלים המקדיש נכסיו והיו בהן בהמות ראויות לגבי מזבח זכרים ונקבות, שהזכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות לצרכי זבחי שלמים. ועיין לפנינו בפ' אמור בפסוק נדבה תעשה אותו, דלכתחלה אסור להקדיש בהמה תמימה לבדק הבית. .
(ירושלמי שקלים פ"ד ה"ד)
רלב"ג ביאור המלות
ואיש כי יקדיש את ביתו קדש ליי'. למדנו שאמרו ואיש כי יקדיש את ביתו שאין האדם שליט להקדיש אלא מה שהוא במדרגת ביתו. רוצה לומר שהוא שלו ויהיה ברשותו ואמנם המטלטלין שאינם ברשותו אף על פי שהם שלו לא יוכל להקדיש אותם והנה התועלת בזה הדין מבואר שאם היה האדם שליט להקדיש מה שיש לו דין בו אף על פי שאינו ברשותו הנה כאשר תרבינ הקטטות בין האנשים בטענותיהם זה על זה ולא ישלטו להוציאם מידם יקדישו ולהיות האנשים נבדלים מענייני ההקדש בתכלי' מה שאפשר יהיה זה סבה שיתחייב הנתבע עצמו להקדיש במה שלא היה לחבירו דין עליו: