פירוש על במדבר 1:42

או יובן בס"ד לרמוז אומרו שאו ראש כל עדת בני ישראל וכו' דר"ת שמות השבטים שהם עדת בני ישראל הוא בגד יזי"ן ישרא"ל והיינו בג"ד ר"ת בנימין גד דן ותיבת יזי"ן ר"ת יששכר זבולון יוסף נפתלי ותיבות ישרא"ל ר"ת יהודה שמעון ראובן אשר לוי ובא הרמז בזה לרמוז כי הקב"ה יזין את ישראל במן שהוא לחם מן השמים שנקרא גד דכתיב והמן כזרע גד הוא וארז"ל נקרא גד שמגיד לישראל וכו' וכיון דהם נזונים בלחם מן השמים שהוא גד על כן הם מתקשרים בעולמות העליונים ששם הוא עשר ספירות הקודש שהם ז' ספירות תחתונות שהם שבעת ספרות הבנין ושלשה ראשנות שהם כח"ב ולז"א שאו את ראש עדת בני ישראל השבטים אשר משם עולה הרמז שישראל נזונים בלחם מן השמים הנקרא גד ועל כן בזה יתקשרו ישראל למשפחותם הם ז' ספירות חג"ת נהי"ם שמשם יצאו ישראל ולבית אבותם הם ג' ספירות כח"ב שהם אבות לשבעה הנז' במספר שמות לכך תראה שישראל מספר שמם מכוון כנגד מספר שמות העשר ספירות כמ"ש בזוה"ק כי כח"ב חג"ת נהי"מ מספר תקמ"ו כמנין ישראל עם האותיות וז"ש במספר שמות שישראל הם במספר שמות הספירות שהם משפחותם ובית אבותם הנזכרים:

*בני נפתלי וכו' בכולן כתוב לבני וכאן כתוב בני כ' מורי בהפלאה זצ"ל דמשה רבינו ע"ה ידע סכום כולם בפרט לפירש"י שהי' בשנה אחת עם מנין דכי תשא רק הי' צריך לידע פרט כל שבט וכיון שידע פרטי אינך השבטים ונפתלי הי' האחרון ידע ממילא ולא צריך עוד למנות אותם לכך קאמר בני נפתלי והנה יש לומר דתיבת בני בלא למ"ד מורה שמנה אותם בפירוש גמור שניקב אותם בשמם משא"כ לבני דמשמע שידע שכן הם שייכים לאותו שבט ולשון בני משמע שמנה אותם בפועל ולכך נראה דכבר כ' הרמב"ן דזה הי' זכי' לישראל שכל אחד עבר לפני משה ועין טובה של משה וברכתו עשה בו רושם לטובה ואם לא הי' מונה בפועל נפתלי הי' זה מפסיד זכי' זו לכך מנה גם אותם בפועל הגם שלא היו צריכים להמנות עוד ולזה דייקא לכתוב בני דמשמע דמנה להודיע כזה דהאחרים בוודאי הי' צריך למנות ואשמעינן דמנה גם אלו לטובה:

בני נפתלי בכולן כתיב לבני וכאן בני כיון שהיו נמנים באחרונה ממילא ידוע אלו שנשארו כולם בני נפתלי המה ולא היו צריכים לומר כמו בראובן אלו הנמנים לבני ראובן המה והשאר לשאר שבטים (מש"מ):

בני נפתלי וגו': חדוש הגאון הפולוני המובא בתוצאות חיים לא יתכן, כי לא היה אפשר שלא ימנו גם בני נפתלי בעבור המתים בין מנין למנין, ומי יאמין שלא מת מכל העם אחד, מלבד כי לדעתו במנין הראשון נמנו הלוים ולא הבכורות, ובמנין שני בהפך, ומה שהסכים החשבון מקרה הוא.

בני נפתלי בכולן אומר לבני לבד מנפתלי שאומר בני לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים ולכך רמז בברכת נפתלי אשה אילה שלוחה הנותן ר''ת אשה ולפיכך בפנחס כתוב בכולן בני לפי שמתו האנשים ונתרבו הנשים ולכך לא אמר לבני:

בני נפתלי. שמעתי מפי חותני הגאון מוהרי״ץ זצ״ל בשם האר״י הקדוש. שמתחלה היו מניחין כל הפתקאות דכל ישראל בתיבה גדולה אחת. ואח״כ באו כל הנשיאים כל א׳ בתיבה שלו. ובוררים כל א׳ הפתקאות. וכל נשיא שמצא א׳ משבטו הי׳ מטיל בתיבתו. ואח״כ מנה מה שנתקבץ בתיבתו. מש״ה כתיב בכולהו לבני. פי׳ זה הפתקא שייך לזה השבט. אבל בני נפתלי האחרון לא הי׳ נשיא שלו בורר כלל. אלא כל שבטו נשאר בתיבה הגדולה. מש״ה כתיב בני. כ״ז שמעתי. ומזה למדנו דעת האר״י ז״ל כמש״כ שהיו מונין שמות הכתובין בפתקאות ולא ע״י בקע לגולגולת:

בני נפתלי לית בענין ושארא לבני דבנים הוו ליה ובנתא לא הוו לי' ושאר' הוו להון מסור וכ"כ ר' טוביהו בפסיקתא שלו:

העמק דבר ד"ה בני נפתלי, שמעתי מפי חותני הגאון מוהרי"ץ זצ"ל בשם האר"י הקדוש, שמתחלה היו מניחין כל הפתקאות דכל ישראל בתיבה גדולה אחת, ואחר כך באו כל הנשיאים כל אחד בתיבה שלו, ובוררים כל אחד הפתקאות, וכל נשיא שמצא אחד משבטו היה מטיל בתיבתו, ואחר כך מנה מה שנתקבץ בתיבתו וכו'. קצת קשה לי להבין את ההתארגנות המעשית סביב מפקד זה: (א) מנין היו להם - לכל אחד - פתק לכתוב עליו שם וגיל? (ב) מנין תיבה שבה אפשר להכניס ששים רבוא פתקים? (ג) מדוע בדרך מסורבלת כל כך, שכל אחד מן הנשיאים נדרש לחפש אחר פתקי בני שבטו? לעניות דעתי אלו דברים בלתי סבירים. (פ' במדבר תשס"ד) הערת ר' חזקי פוקס שי': המעיין בגוף דברי האר"י רואה שאין כאן קושי כלל. וכך כתב הגאון רבי חיים ויטאל בשם רבו האר"י (שמונה שערים שער ד' - שער הפסוקים, פרשת במדבר סימן א'): ראוי לדקדק כי בכל השבטים נאמר בהם "לבני שמעון" "לבני גד" - בלמ"ד, ובשבט נפתלי לבדו נאמר בלא למ"ד - "בני נפתלי". והענין הוא, כי בהיותם חפצים לדעת מספר בני ישראל היו הנשיאים עם הסופר שלהם סובבים במחנה ישראל מאהל לאהל ושואלים כמה נפשות באהל הזה, וכותבים: 'פלוני בן פלוני משבט פלוני, פלוני בן פלוני משבט פלוני'. וכשנגמר כתיבתם לקחו הפנקס ההוא המעורבב משישים רבוא בני אדם והיו מבררים תחלה מביניהם כל האנשים שיש משבט ראובן הבכור וכותבים אותם בפנקס אחד, ואחר כך מבררים שמות בני שמעון המפוזרים בפנקס האחד ומעתיקים אותם בפנקס השני אחר ראובן, וכן על דרך זה עד תשלום כל אחד עשר השבטים. ואחר כך כל הנשאר בתוכם בפנקס האחד לא היו צריכים להעתיקם בפנקס השני, כי נשארו שם מבוררים לבדם ונודעים שהם מבני נפתלי האחרון שבכולם, ולכן בכל האחד עשר שבטים נאמר בהם 'לבני', שהיה הקורא בפנקס האחד אומר לסופר: 'פלוני בן פלוני תחברנו לחלק בני ראובן הנכתבים בפנקס השני', וכיוצא בזה בשבט שמעון וכיוצא, אבל הנשארים באחרונה היה אומר לסופר: 'אלו הנשארים כולם הם בני נפתלי'. ע"כ.

בני נפתלי. בכלן כתיב לבני ובנפתלי כתיב בני לפי שבנפתלי היו בנות יותר מבנים לכך ברכו יעקב בלשון אשה נפתלי "אילה "שלוחה "הנותן ר"ת אשה ותדע לך שהוא כן שהרי כשמתו ס' רבוא אנשים ולא נשים אז נתרבו נשים יותר מאנשים לכך כתיב בפנחס בני בני ולא לבני כי נתרבו בנות יותר מבנים. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל. ועיין בפני דוד:

פס'. בני נפתלי תולדותם. כלם כתוב בהן לבני וכאן בני. מלמד שהיו [כל בניהם זכרים ולא היו להם נקבות: