פירוש על בראשית 36:3

בשמת בת ישמעאל. וּלְהַלָּן קוֹרֵא לָהּ מָחֲלַת? מָצִינוּ בְּאַגָּדַת מִדְרַשׁ סֵפֶר שְׁמוּאֵל ג' מוֹחֲלִים לָהֶן עֲוֹנוֹתֵיהֶן, גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, וְהָעוֹלֶה לִגְדֻלָּה, וְהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה. וְלָמַד הַטַּעַם מִכָּאן – לְכָךְ נִקְרֵאת מָחֲלַת, שֶׁנִּמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתָיו:

ואת בשמת בת ישמעאל: למעלה (כ"ח ט') נקראת מחלת, ונ"ל כי שני השמות ענינם אחד, כי מחלת לשון מתוק בל' ארמית, תרגום של מתוק חלי, וכן בשם בארמית ענין מתיקות. ברש"י כ"י שבידי כתוב עונותיה (לא עונותיו).

ואת בשמת בת ישמעאל אחות נביות. באר בכאן כי שם העצם אשר לבת ישמעאל הוא בשמת ואם כן מה שנקראת מחלת במקום אחר (בראשית כ״ח:ט׳) ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות, הוא מחזק מדרש רז"ל שאמרו עשו נתן דעתו להתגייר, ושלשה מוחלין להן על כל עונותיהם, גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה, ומוכיח מן הכתוב הזה שנקראת מחלת שנמחלו לו על כל עונותיו.

בשמת בת ישמעאל ולהלן הוא קורא לה מחלת (בראשית כ״ח:ט׳) מצאתי בהגדת מדרש ספר שמואל (פרק יז) שלשה מוחלין להם על כל עונותיהם גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה ולמד הטעם מכאן לכך נקראת מחלת שנמחלו לו עונותיו כל זה לשון רש"י (רש"י על בראשית ל״ו:ג׳) והנה לא נתן טעם באבי אהליבמה שנקרא שם בארי וכאן ענה ובשמת בת ישמעאל יהיה שם העצם והוא שם תואר לקטור הבשמים ובבראשית רבה (בראשית רבה ס״ז:י״ג) אמרו נתן עשו דעתו להתגייר מחלת שמחל לו הקב"ה על עונותיו בשמת שנתבשמה דעתו עליו והנה שניהם תאר אין שם העצם נודע בם ולכך אמר רבי אברהם כי היו לה שני שמות וגם לאביה ויתכן לומר כי השתים נשים ההם מתו בלא בנים אולי נענשו בעבור שהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה ונשא אחות אשתו בת אלון ואחרת אהליבמה בת ענה אבל בת ישמעאל אחות נביות בעבור שהיה לה שם כעור בלשון הקדש מחלת קרא את שמה בשם הנכבד אשר היה לאשתו הראשונה מלשון בשמים כי היתה חביבה עליו בעבור שהיתה ממשפחתו ואיננה רעה בעיני יצחק אביו:

ג' הקב"ה מוחל להן וכו'. והטעם דכל אלו בריה חדשה הם, ומכיון דאינם בריה ראשונה – הקדוש ברוך הוא מוחל להם. ואלו שלשה דברים הם מחולקים; הנושא אשה – קודם זה היה פלג גופא, וכשנשא – הוא גוף שלם. ונשיא העולה לגדולה – קודם היה אדם אחד ועתה נחשב כמו הכלל, והוא יותר מאדם פרטי. וגר שנתגייר אדם אחר לגמרי. הנה השנוי שימצא באלו שלשה דברים. ולפיכך נמחלו עונותיו כי נעשה יותר שלם; וזה כי איש הנושא אשה כל אחד נקרא מתחילה חצי אדם, כי זכר בלא נקיבה פלג גופא מיקרי, ועתה גוף שלם בריה חדשה. גר שנתגייר כקטן שנולד דמי (יבמות כב.), והוא בריה חדשה. ועולה לגדולה בריה אחרת, דמתחלה לא היה נחשב רק יחיד, ואחר שהוא עולה לגדולה נחשב כמו הכלל. ואם תאמר למה לא כתב לך 'מחלת' בשאר נשואים, ולמה כתב כאן, ויש לומר דודאי היה לבת ישמעאל ב' שמות, והכתוב קורא אותה אצל נשואיה "מחלת" (לעיל כח, ט) לומר כי מוחל עונותיה על ידי נשואים, ומדלא קראה בשם אחר דרשו כך:

ויקח עשו את נשיו. ביעקב כתיב ויקח את בניו ואת נשיו (בראשית לא יז). ובעשו כתיב את נשיו ואת בניו. זש"ה לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו (קהלת י ב).

בשמת וכו׳ מצאתי באגדה וכו׳ ממה שנמצא לימוד זה בהך קרא למדנו דאע״ג דכבר יש לו אשה ובנים דהשתא תו ליכא מצות פו״ר אפ״ה מוחלין לו דהא הכא גבי עשו כשלקח אשה זו כבר הו״ל תרתי נשי ובנים נמי שהרי זה היה מעשה כשהלך יעקב מבית אביו ואמור רבנן דאליפז רדף אחריו במצות אביו ואפ״ה קרי לה מחלת שנמחלו לו ההיא שעתא אי הוה הדר ביה אלא דלפי שהוסיף רשעה על רשעתו למען ספות וכו׳ לא נמחלו לו אלא אלו ואלו נצרכים דומיא כההיא דאמור רבנן גבי מעביר ראשון ראשון ועון עצמו אינו נמחק:

רש"י ד"ה בשמת בת ישמעאל, ...ג' מוחלין להן עוונותיהן... והנושא אשה, ולמד הטעם מכאן, לכך נקראת מחלת, שנמחלו עוונותיו. ע"כ. ולא ברור לי, עוונותיו של מי? של הנושא או שמא גם של הנישאת? ור' אברהם ברלינר מביא בסוגריים [עוונותיה]. (פ' וישלח תשמ"ז)

ואת בשמת בת ישמעאל וגו'. עיין רש"י שלהלן קורא אותה מחלת, וגם זו מהראיות להקרא הקדמונים בשמות רבות כמו שכתבתי בפ' ויקח וגו' ושמה קטורה. ועתה רואה אני לקדמון אחד צרפתי שהטיח דברים קשים נגד שלימות כתבי הקדש מכח הסתירות בשמות וכיוצא, ובכל זאת לא יכול להתאפק מלהודות בדברים האלה המסכימים הסכמה נפלאה לדרושי קדמונינו Je ne m' arrete pas a la diversite dcs noms.... le noms n' etaient que des EPITHETES chez les Orientaux; les memes personnes en avaient plusieurs (שבע שמות נקראו לו וכיוצא) ou elles EN CHANGEAIENT selon les. occasions (בתחלה נקרא כך ולבסוף נקרא כך) et c' est ce qu' on pent confirmer un grand nombre d' exemples. Astruc — Conjectures sur le Pent. p. 313. par

אחות נביות. עַל שֵׁם שֶׁהוּא הִשִּׂיאָהּ לוֹ מִשֶּׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:

ולכאורה גירסת ר' אברהם ברלינר נכונה, שהרי באישה מדובר כאן. (פ' וישלח תשנ"א)

וראוי לציין ששתי בשמת היו, זו שבכאן וזו שבפס' ב - בת אילון. (פ' וישלח תשנ"ז)

ועתה תמיהני, למה אין רש"י מביא דרשה זו כבר למעלה (כח, ט), והרי שם מקומה. (פ' וישלח תשנ"ט) ור' גור אריה שכאן שינה הכתוב שמה ועל־כן נדרש רש"י לדברי חז"ל שבשמת זו נקראה בשעת נישואיה "מחלת" על שם מחילת העוונות.

רש"י ד"ה אחות נביות, על שם שהוא השיאה לו משמת ישמעאל וכו'. ואם אמנם היא בשמת היא מחלת, כפי שרש"י מעיר בד"ה הקודם, עוד יותר קשה למה חוזר הכתוב על פרט זה בשנייה, ואפילו בראשונה לא ידעתי חשיבותו. (פ' וישלח תשמ"ז)

ועוד, מאי נפקא מינה מי השיאה, ומה גם שרק בפס' הקודם העיר רש"י: והודיעך הכתוב שכולן בני ממזרות היו. (פ' וישב תשנ"א) ור' דברי רש"י למעלה (כח, ט) שישמעאל יעדה לעשו ומת באותו פרק, ונביות אחיה השיאה. ור' תפארת ישראל שם שחזר הכתוב ואמרו כאן להשמיע שבשמת היא מחלת האמורה למעלה, ולא מדובר בשתי אחיות בנות ישמעאל.

וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת. שמחל לו הקב"ה. ולהלן הוא אומר בשמת בת ישמעאל (בראשית לו ג). שנתבשם דעתו עליה.