רש"י
שֵׁשׁ שְׂעֹרִים. אִי אֶפְשַׁר לוֹמַר שֵׁשׁ סְאִין, שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לָשֵׂאת כְּמַשּׂאוֹי זֶה, אֶלָּא שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים מַמָּשׁ. וְרָמַז לָהּ שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנָּה בֵּן שֶׁמִּתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת: "רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'":
תורה תמימה
ואחזי בה. מלמד שחגרה מתניה כזכר כבכי המטפחת משמשים בה לבד לכסוי הראש גם לחגורה, כמבואר בסוף מגילה ל"ב א' בתוס', ויען כי לא יתכן לפרש כאן שצוה עליה להסיר מטפחת הראש ותלך בראש מגולה, כי הלא איסור ממש יש בזה לצאת בראש פרוע, לבד שאין זה מדרך הצניעות, לכן מפרש שחגרה מתניה במטפחת כזכר, לסימן שהיא אשת חיל, שכן כתוב במעלות האשת חיל (משלי ל') חגרה בעוז מתניה, ויתכן שלכן עשתה רות כן כדי להפיק רצון ממנו, כמו שעשתה עוד דברים לתכלית זו, כמש"כ ורחצת וסכת וגו'. .
(שם)
(שם)