פירוש על תהילים 121:14

(שיר למעלות. הפשט כשהיו הלוים מתחילין לעלות במעלות אמרו שיר זה אע"פ שזה השיר לא נכתב בראשונה אין מוקדם ומאוחר) (ס"א מצאתי):

שיר למעלות. זה לבדו עם למ"ד והלמ"ד במקום ה"א הידיעה והוא כמו המעלות, ויש בו דרש שיר למעלות שיר למאה מעלות, והוא כענין הדרש שכתבנו למעלה:

שיר למעלות אשא עיני וכו' ראוי לשים לב אל אומרו כאן למעלות בלמ"ד ולא המעלות בה"א כבכל שאר המזמורים. אמנם ידבר את דברי השירה בשביל המעלות שהוא יתברך מעלה את האדם מדרגה על מדרגה זו למעלה מזו לפי הדרגות הכנת האדם לפיהן יהיה עולה במעלות כאשר יבא בס"ד והוא כי הנה דעת המפרשים שעל בני הגלות ידבר המזמור ויתכן שהוא על כל יחיד ויחיד הנותן אל לבו בצרת הגלות להביט אל האלהים באמרו כי מושיע אין בלתו ויתן לב לשוב עדיו יתברך והוא כי יאמר האיש הישראלי הנה אשא עיני אל ההרים הם האבות מאין יבא עזרי כי כבר תמה זכות אבות:

למעלות. כמו המעלות והלמ״ד במקום ה״א הידיעה:

שיר המעלות - נועם פיוט תחלתו למעלות וזה נאמר על ישראל שהיו במצור ובמצוק, או על בני גלותינו:

אשא עיני. דרך המצפה על העוזרים לעלות על ההרים ונושא עיניו למרחוק לראות מאין יבואו:

שיר למעלות. זהו לבדו עם למ"ד:

אשא עיני אל ההרים וכו'. פירש הרב הגדול מהר"ר ישראל בנימין ז"ל דהכונה אשא עיני אל ההרים הר סיני שנתנה תורה הר ציון על העבודה מאין יבא עזרי. דחרב בית המקדש ולא יש עבודה והתורה הלא מזער היא. עזרי מעם ה' ר"ל גמילות חסדים שהוא עם ה' כדכתיב כי עם ה' החסד ואם בטל תורה ועבודה יש גמילות חסדים עד כאן דברי הרב הנזכר ז"ל ואפשר לומר קצת בסגנון אחר כי ידוע כי מי שדעתו שפלה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כלם וארז"ל דהעניו תורה נתנה לו במתנה ומכוין להלכה כמ"ש גבי בית הלל וז"ש אשא עיני אל ההרים הר סיני והר ציון שנתבטלה העבודה וגם התורה נתמעטה מאד והם שני עמודים שהעולם עומד עליהם לז"א מאין שהוא לשים עצמו כאין ולהיות עניו באמת יבא עזרי דהוי כמקריב כל הקרבנות והרי עבודה ותורה נתנה לו במתנה ומכוין לאמיתה והרי תורה עזרי מעם ה' שהוא גמילות חסדים וזהו מעם ה' מדבר שהוא עם ה' כדכתיב כי עם ה' החסד כמו שפירש הרב הנזכר ובמעמד שלשתן קנה:

שיר למעלות, הוסד על השגחת ה' הפרטיית החופפת על הצדיקים, אשא עיני אל ההרים, יצייר כי כאשר היה בצרה הגיע לו תשועה פתאום מלמעלה מראשי הררי עד, והוא נושא עיניו אל ההרים שמשם בא לו העזר לראות מאין יבא עזרי, מאיזה מקום בא העזר, וראה שלא בא מעבר ההרים. רק.

שיר למעלות. רמז במזמור שני למעלות העולות לצדיקים לעתיד לבא מתחת עץ החיים לכסא הכבוד דתניא בספרי שיר המעלות אין כתוב כאן אלא שיר למעלות שיר למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבא, וזהו שיסד הקליר (בסילוק דיוצר של יום ב' דסוכות שיסד ר' אליעזר הקליר שהוא בנו של רשב"י בחגיגה פ' אין דורשין ע"ש) ומתחתיה שלשים מעלות זו למעלה מזו עד כסא הכבוד טסות ועולות בשיח נעימות שיר המעלות:

אשא. כמו המצפה עזר מרחוק שעולה על ההרים ונושא עיניו אילך ואילך אם יבאו לי עוזרים:

אל ההרים. כמו על ההרים מאין. מאיזה מקום וכן מאין אתם (בראשית כט):

אשא - מנהג כל שהוא במצור לשאת עיניו, אולי יבואו עוזרים לו להרחיק האויב ומלת מאין באה, כמו אנה אנחנו עולים ואין כמוהו, הן כולכם מאין וזאת הגזרה לא מצאנוה בחסרון מ"ם.

ואל ההרים. כמו על ההרים:

עזרי. אם אשא עיני אל ההרים לא יועיל לי כלום כי אין לי עזר אלא מעם ה' ואליו אשא עיני כי הוא יעזרנו ויקבצנו מן הגוים כי הוא עושה שמים וארץ והכל בידו לעשות מה שירצה:

לכן אין לי להשען כי אם על אבינו שבשמים וזהו עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל על מאמר הנביא כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה אשר עשיתי לא נאמר אלא אשר אני עושה מלמד שבכל יום עושה הקב"ה שמים חדשים וארץ חדשה והם רוחניים ומה גם לחכמי האמת האומרים כי מעסק התורה וסודותיה נעשים אורות רוחניות ומהם נעשים לצדיקים לעתיד לבא ובהם הבטיח הוא יתברך את ישראל באמרו כי כאשר השמים החדשים וכו' עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם ובזה יאמר הנה אין ספק כי עזרי לא יבצר מעם ה' כי הלא הוא עושה תמיד שמים וארץ ולמי הם אם לא לעושי רצונו ואין ספק שלא ימחני ויהיה כל הטוב ההוא חנם כי אם שיקיים אומרו ככה יעמוד זרעכם ושמכם.

עזרי - בדרך נבואה או על דרך תקוה אין לי צורך לעזרת אדם, כי אם לעזרת השם לבד שהוא עושה העליונים והארץ השפלה.

עזרי. ר״‎ל אבל לא מצאתי עזר רק מה׳‎ וגו׳‎:

עזרי בא מעם ה' עושה שמים וארץ, ר"ל עושה הטבע ומה שהוא למעלה מן הטבע, שהנהגת הטבע מיחס לעושה הארץ ומנהיגה עפ"י השמים שהוא המערכת, והנהגת הפליאה מיחס לעושה השמים ומנהיגם בכח שלמעלה מהם, וכן העזר הזה נדמה לי שהוא ארצי טבעיי ובאמת הוא שמימיי השגחיי:

במד' אשא עיני אל ההרים למלפני ולמעבדני מאין יבא עזרי כו' מה אנא מוביד סברי ח"ו לית אנא מוביד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ד' ע"ש ופי' כי הצדיקים כשבא להם איזה מחשבה מיד מבחין המחשבה מה שייכות המחשבה אליו וכאשר נפל במחשבתו שאין לו עזר כנ"ל והוא אין לו כלום הי' קשה לו וכי אנא מוביד סברי כו' ומה ענין המחשבה זו וע"ז התשובה לית אנא מוביד סברי כו' אלא עזרי מעם ד' הכוונה כי המחשבה הי' רק כדי שתתגבר אצלו שעזרו מעם ד' עושה שמים וארץ כיתרון האור מן החושך רק ע"י שנתברר שאין לו שום עזר לולא השי"ת שאליעזר הלך בגמלים כי עי"ז יהי' מבורר יותר שעזרו מעם ד' עושה שמים וארץ אבל לא המחשבה ח"ו להיות מוביד סברי כו':

אל, ימוט. אומר אחד לחבירו דרך נחמה טוב הוא ששמת בטחונך בה' יתברך שיהיה בעזרך כי כן יעשה ואע"פ שהאריך הגלות לא יתן למוט רגלך:

משיבה רוח הקדש ואומרת הנה על ידי בואך ליטהר והכירך כי אין לך לישען אלא על ה' כלומר ואליו תשוב על ידי כן יסייע אותך כי אל יתן למוט רגלך שישמרך מן החטא כד"א רגלי חסידיו ישמור שלא תבא תקלה על ידך וז"א למוט בפת"ח הלמ"ד שהוא כאומר להמוט בה"א הידיעה שהוא היצר הרע שהוא המוט ומכשול הידוע כמ"ש ז"ל ישעיה קראו מכשול אל יתן יניחך ה' בידו כד"א ולא נתן סיחון שלא יניח לאותו מוט רגלך ולהיות כי לפעמים בלי השסת היצר הרע יזדמן לאדם פתאום עון וקשה לימלט ממנו לז"א עוד מעט תעלה במעלה אחרת והוא שאל ינום שומרך שיהיה תמיד ער לשמרך ואל תאמר כי לכל כללות ישראל יעשה כן כי לא ינום שומר ישראל ובתוך עמי אנכי יושב כי הן אמת שהנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל דרך כלל את האומה:

למוט. מלשון נטיה ומעידה:

אל - כמו לא וככה דרך נתינה אל מות בסודם אל תבא נפשי המשורר יאמר לנפשו, או לבני הגלות אם העזר מהשם לבדו לא תפחד, כי לא יתן למוט רגליך בלכתך ברחובות העיר, או על החומה.

אל יתן למוט. כאלו אחד יאמר לחבירו דרך נחמה הנה עזרה טובה היא כי לא יתן רגלך לנטיה ומעידה ולא ינום שומרך ר״‎ל לא יסיר השגחתו ממך:

אל, מצייר ששומע קול אומר אליו, מה תשא עיניך לדרוש מקום העזר כאילו הוא דבר התחדש עתה, דע כי הגבוה ממך לא סרה השגחתו מאתך רגע. והשגחתו כפולה, א. דבוקה בך עצמך ולא יתן למוט רגלך שמחזיק אותך בעצמך בל תמוט, ב. חוץ ממך, הוא נדמה כשומר העומד אצלך לשמור אותך מפגעים חיצונים, אולם השומר הזה נעלה מיתר שומרים כי לא ינום שומרך, כי שומר אחר ילאה ע"י תנומה ותופסק שמירתו:

אל ינום שומרך. כי בהיות הגלות דומה לישן:

ינום. מלשון תנומה והוא שינה מועטת וקלה:

ואל ינום שומרך - כי כל עיר שהיא במצור, יש לה שומרי החומות בלילה.

ינום. התנומה פחותה מן השינה, וכל שכן שלא ישן כי הוא שומר ישראל בכל עת אפילו בגלות שומר אותנו שלא יעשה עמנו כלה בגוים, כי לא יישן אפילו בעת שינתינו הוא שומרנו:

אך מה שיתוסף בך הוא שעם היותך יחיד ה' בעצמו יהיה שומרך ועוד יוסיף לך בהמשיכך בתשובה וכשרון כי ה' צלך על יד ימינך והוא כי הנה נאמר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך ואמרו רבותינו ז"ל שהוא כי כחות חיצונים מתקרבים אל האדם רבבה בימין ואלף בשמאל ומייעד הוא יתברך לצדיק שיפול מצדו אלף ורבבה מימינו ועל פי דרכנו ראוי לבקש טעם למה ימצאון יותר חיצונים בימין מבשמאל עשר ידות אך יתכן כל ישעם וכל חפץ החיצונים לידבק בקדושה כנודע על כן בימין באים יותר נוסף על זה כי לשיהיה להם כח לחול בימין מתאזרים בחיל גדול על דרך מאמר התוספות ז"ל על מאמר רבי סימון שכשהקדימו ישראל נעשה לנשמע שבאו ס' רבוא מלאכי השרת וקשרו שני כתרים בראש כל אחד מישראל וכשחטאו באו ק"כ רבוא מלאכי חבלה ופירקום והקשו התוספות למה הוכפלו המלאכי חבלה ותירצו שהוצרכו כפלים לשלוט להסיר הקדושה וע"ד זה נאמר שהוכפלו החיצונים בימין אשר שם עיקר קדושת איש הישראלי. ונבא אל הענין אמר הנה עוד תקנה מעלה יתירה שאין צריך לומר שאם יהיו רבבה חיצונים בימינך שיפלו כי אם גם שיהיה ה' צלך על יד ימינך באופן שבהיותו יתברך מצל על ימינך אפילו לא יתקרבו חיצונים שם שתצטרך שיפלו ומה גם בשמאל שאין שם עיקר קרבתם:

לא ינום. מחמת עיפות

הנה, שומר ישראל - הוא יעקב אבינו: שמרתיך בכל אשר תלך, והוא היה ישן.

הנה לא ינום. כי הנה מעולם אינו מסיר השגחתו:

שומר ישראל. בספרים מדוייקים מלא וכן משפטו כי נמנה במסורת עם המלאי':

הנה לא ינום, שלא ינום מחמת לאות וחולשה, ויותר מזה כי לא יישן כלל כי לא נמצא אצלו טבע השינה כלל, שבן אדם אף מי שלא ינום מחמת עיפות הלא מוכרח הוא לישן ולהעמיד אז שומר אחר תחתיו:

ולא יישן. כלל אפי' השינה הטבעיית, ובארתי זה (ישעיה ה' כ''ז) :

יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ: אמר רבי חנינא בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ מדת הקב"ה אינו כן עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך וכו':
(מנחות לג ע"ב)

ה'. הוא צילך. והוא על יד ימינך, לעזרך בכל מעשיך:

ה' שומרך - מהצר ומכל חולי כי הוא צלך על יד ימינך. והזכיר טעם הצל יומם. בשני ממי"ם, יום בלא לילה וידוע כי השמש תזיק ברוב החום שלה והלבנה בלילה תוסיף לחה מולדת תחלואים, וזה הדבר ברור ומנוסה.

ה׳‎ צלך. כמו הצל מגין מחום השמש כן יגן על ימינך לעשות בה חיל:

ה', עוד מעלה בשמירתו, כי מלבד שה' שומרך מפגעים ארציים הוא גם כן צלך, שהוא צל גם מרעות טבעיות שמיימיות, ואינו דומה כשומר אחר שאינו תמיד עמך, כי הוא נמצא תמיד על יד ימינך, עד שמצד שהוא צלך:

יומם. טעמו לצלך שזכר, כלומר הוא צל שלא יככה חום השמש ביום וקור הירח בלילה כי חום השמש ייבש הלחה והירח יוסיף הלחמה יהיה ממנה הקרירות, והחום והקור הם סבת התחלואים והאל יתברך ישמור מהם:

ועוד תעלה מעלה אחרת שעם היות שהכל בידי שמים חוץ מצנים פחים ואם יפשע אדם בעצמו להיות יומם בשמש ולקרח בלילה לאור הלבנה ויחלה דמו בראשו כי לא ישנה יתברך הטבעים בשבילך אמר כי המתמיד בכשרון יעלה עד גדר שמצנים פחים ישמרנו יתברך וזהו יומם השמש לא יככה וירח בלילה והוא נמשך מהקודם כי אחר שה' הוא צלו יגן בעדו:

יומם. ביום לא יזיק לך חום השמש ובלילה לא יזיק לך לחות הירח המביא תחלואים:

יומם השמש לא יככה, תשמר מרעת השמש ביום ומרעת הירח הלילה הגם שטבעיהם מתנגדים זה לזה זה חם ויבש וזה קר ולח, ומצד שה' שומרך תהיה שמירתו בשני ענינים, א. שמירת הגוף ועז"א.

ישמרך מכל רע. שלא יזיקוך בני אדם וחיות השדה:

ה' ישמדך כו' הנה ידוע כי כל צרה הבאה אל האדם אין המצר לו הוא עושה כי אם העון כי אין ערוד ממית אלא חטא ממית והוא. כי העון נעשה כח טמא משחית והוא המכה בו כד"א ותמוגנו ביד עונינו ולא בלבד הוא המדכאו כי אם גם גורם לו עון אחר כי עבירה גוררת עבירה. ונבא אל הענין אמר בני ראה כמה בידך לעשות כי אם תהיה עולה בכשרון עוד תעלה מעלה אחרת והוא כי ה' ישמרך מכל רע הוא הרע עצמו שעשית שמכל עון נעשה מלאך רע גורר לך עבירה אחרת ועליו אומר ה' ישמרך מכל רע שעשית. ועוד מעלה אחרת אפשר לך לקנות והוא עד כי הרע עצמו שעשית ישמור את נפשך והוא כי תשוב מכל עון מאהבה ויעשו כל הזדונות זכיות כמסקנת הגמרא על מאמר רשב"ל:

ה', מכל רע - שיקרה לאדם מחוץ ומפנים.

יהוה ישמרך. בס"ס בגעיא:

ה' ישמרך מכל רע, שבזה ישמור את גופך מכל מיני רעות שבעולם, ב. שמירת הנפש מחטא, ה' ישמר את נפשך, ושמירות האלה כוללים בכל המקומות ובכל הזמנים, נגד המקומות אומר.

ישמור נפשך. שלא תמות מתוך החלאים:

ישמור. בגלות ישמור כמו שאמרנו, ובצאתך מהגלות תצא בשלום ובבואך לארץ ישראל תבא בשלום וישמרך מעתה ועד עולם:

יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ: אונקלוס בר קלונימוס איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה וכו' איגיור [כולהו] הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה אמר להו לא תשתעו מידי בהדיה כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא] אותיב ידיה עלה ואמר להו מאי האי אמרו ליה אימא לן את אמר להו מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם איגיור תו לא שדר בתריה וכו':
(עבודה זרה יא ע"א)

ועוד מעלה אחרת והוא ה' ישמר צאתך והוא ענין רבי יוחנן ורבא שאמרו בסילוקן שביקשו ממלאך המות שלא יצערם וא' הרגיש כי ריבדא דכוסילתא והא' כמשחל בניתא מחלבא ואעפ''י כן אמרו שלא היו רוצים לשוב ולחיות לבלתי הרגיש צער המות משום דנפיש בעתותא דמלאך המות ואפשר שעל זה יאמר ה' ישמר צאתך שהוא צאתך מן העולם ושמא תאמר מה יסכון לו זה אם ישיבוני בגלגול ואולי אז בפעם השנית אקלקל מעשי לז''א ובואך כי יכין בך הוא יתברך רוח צח ממרום בבואך באופן תתקרב תמיד לידי זכות ולא בלבד אם פעם אחת תבא כי אם אפי' פעמים רבות ישמרך מעתה ועד עולם הנה כי שיר זה נתקן בשביל המעלות שביד האדם להיות עולה על ידי טוב מעשיו ובחירתו כמדובר וז"א למעלות בלמ"ד שהוא שיר בשביל המעלות:

ישמר צאתך. וגם בואך, אף שבעיר א''צ שמירה כ''כ ובברכה אמר בהפך ברוך אתה בבואך וגם ברוך אתה בצאתך הגם שבמקום אחר אין הברכה מצויה כ''כ כמו אם יושב בביתו :

ה' ישמר צאתך - בצאתך למלחמה גם בבואך, כדרך הבאה והיוצאת.

צאתך. שלא תכשל בצאתך בדרך ובבואך:

יהוה ישמר. בס"ס בגעיא:

ה' ישמר צאתך ובואך, ונגד כל הזמנים אומר מעתה ועד עולם:

(א) עוד יתכן כי דוד הוא המדבר על צרת הגלות ואומר אשא עיני אל ההרים הם האבות מאיזה בחינה משלשתם יבא עזרי שהם חסד גבורה ורחמים:

ישמר צאתך. בקמץ חטוף ובמקצת ספרים ישנים כתוב ישמר בחולם ומצאתי כתוב שזהו דעת בן נפת':

(ב) וישיב אמריו לו ואומר עזרי מעם ה' לא אמר מה' אלא מעם ה' שהוא ממי שהוא עם ה' הוא יעקב שדיוקן שלו עמו כנודע מרז"ל על פסוק השליך משמים ארץ וכו' ולמה אבחר בו מפני שהוא עושה שמים וארץ והוא מאמרם ז"ל על פסוק בוראך יעקב וכו' שאומר הקב"ה עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך יעקב יצרך :

(ג) משיבה רוח הקדש אינך צריך לזולתך אל יתן למוט רגלך וכו' על דרך הקודם עד פסוק

(ח) ה' ישמר צאתך מן העולם שלא תמות ככל האדם כי דוד מלך ישראל חי וקים ובואך לעת קץ להיות מלך המשיח וזה כולל מעתה ועד עולם כי בכל יום אתה מעותד כי היום אם בקולו תשמעו כי ה' ישמור שלא יהיה דבר מעכב ביאתך מעתה ועד עולם שלא יבצר לפחות בעת הקץ:

ויבא יעקב שלם. זש"ה ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם (תהלים קכא ח). ישמר צאתך ובואך. ויצא יעקב. ויבא יעקב. לפי שכתוב והוא צולע על ירכו (בראשית לב לב). הוצרך לכתוב ויבא יעקב שלם. שלם בגופו שלא היה צולע אלא לפי שעה. אות היא לבניו על דור השמד. כמו שמפורש למעלה בענינו. ועד שבא אל שר עשו היה שלם בגופו ושלם במחנותיו. דכתיב ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו (שם לב ט). ונמצא שלם בלא פגע רע. ושלם בממונו כי כל המחנה ששיגר לעשו לא חסר כלום. כי נמצא עוד שלם שם העיר. וחמור אבי שכם קרוי על שם בנו שכם. כענין שנאמר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך (בראשית ד יז). וכמו ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם (יהושע יט מז). אבל שלם היא ירושלים. דכתיב ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהלים עו ג). לכך אמרו רז"ל שלם על שם יעקב. כי בא שלם בכל.

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ. היינו שהשי"ת הציב שהאדם יעבוד את השי"ת כפי כוחו ואח"כ יושיע לו השי"ת מצדו, ואם האדם מצדו משתדל בכל כוחו ומכיר שאין לו שום ישועה מצדו וצועק ומתפלל מאין יבוא עזרי, יתבונן מזה שקרובה ישועת השי"ת לבוא, וזה אשא עיני אל ההרים היינו הכוחות שלו ומתפלל וצועק מאין יבוא עזרי אז קרובה ישועת השי"ת לבוא, לכן נסמך לזה תיכף עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ.

במדרש רבה. וזה לשונו ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך הדא הוא דכתיב עת ללדת ועת למות. ויש לפרש על פי מה דאיתא שם עוד במדרש ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך כשם שביאתך לעולם בלא חטא כך תהא יציאתך מן העולם בלא חטא עד כאן. והנה איתא במסכת סנהדרין דהיצר הרע בא לאדם משעת ביאתו לעולם דאי אפשר לומר דמשעת יצירה בא דאם כן מבעט באמו ויוצא עיין שם. אם כן יש לומר דזה הוא כוונת המדרש ברוך אתה בבואך וגו' ודרשינן כשם שביאתך לעולם בלא חטא וכו'. וקשה דילמא בא לאדם היצר הרע במעי אמו אם כן יש חטאים אף משעת ביאתו לעולם. לכך מתרץ המדרש הדא הוא דכתיב עת ללדת ואם כן אם אמרינן דהיצר הרע בא משעת יצירה אם כן אין כאן עת ללדת דהא מבעט באמו ויוצא אלא על כרחך דבא משעת לידה אם כן הוי שפיר ביאתך לעולם בלא חטא: