פירוש על תהילים 88:2

יום צעקתי. וגם בלילה אני נכון נגדך:

יום צעקתי. הלילה גם כן יקרא יום וכן ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים ומכת בכורים בלילה היתה:

ה' אלהי ישועתי כו' הנה כתבנו כי המצאת דברי המזמור הזה הוא כאלו אנו מדוכאי הגלות הזה האחרון מדברים עמו יתברך והוא כי יזכירו לפניו ית' אשר הפליא חסדו בגלות ראשון ויעש לפנים משורת הדין לכן גם עתה כמאז יהיה לנו מושך חסד ואומרים הנה ה' היה אלהי ישועתי והוא כי בגלות מצרים השם הגדול הזה היה אלהי ישועתי כמד"א ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים שהי' היום שצעקתי בלילה נגדך שנא' ויצעקו בני ישראל אל ה' בליל קריעת ים סוף עם היות הצעקה נגדך כמטיח דברים כלפי מעלה חלילה המבלי אין קברים כו' כי כ"כ חפצת בישעותי שלא הבטת אל דברי כ"א אל מציאות הצעקה והושעתני בשם הנז':

ה' - טעם יום – זמן כמו אתה עובר היום, היום הזה יום בשורה הוא, ביום הכותי כל בכור.

יום צעקתי. עם כי צעקתי בתפלה כל היום מ״‎מ גם בלילה אערוך תחינתי לפניך:

יום צעקתי בלילה. כתב הראב"ע כי יום צעקתי קשור עם הבא אחריו וכן דעת רד"ק וכן הוא לפי גירסת הטעמים בספרים מדוייקים לכן בי"ת בלילה רפויה ואין נראה כן מפירש"י ז"ל:

יום צעקתי בלילה נגדך תבא לפניך וכו'. אפשר לרמוז במ"ש בעירובין יכולני לפטור את העולם מן הדין שאנו שכורים מהגלות ופריך והא שכור כפקח אלא שפטור מתפלה ומשני מאי מן הדין מדין תפלה ופירש הגאון מהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל דאמרינן ג' דברים מעבירין את האדם על דעת קונו דקדוקי עניות ורוח רעה וגוים למאי נ"מ למבעי עלייהו רחמי וכיון דאנו שכורים פטורים מלהתפלל על הדברים שמעבירים על דעת קונו וא"כ פטורין מכל דין זהת"ד בקצר אמיץ וז"ש יום צעקתי בלילה פירוש בגלות ואני שכור ופטור מלהתפלל ועכ"ז אנו עושים לפנים משורת הדין ומתפללים ולכן תבא לפניך תפלתי שאני פטור להתפלל ומכל דין כי שבעה ברעות נפשי וכו' ומעבירין את האדם על דעת קונו והתקון הוא למבעי רחמי ושכור פטור מתפלה וא"כ פטור מכל דין. ובקונטריס יוסף תהלות פירשתי בהקדמה זו פסוקים דלקמן והבוחר יבחר:

ה' אלהי ישועתי, היום אשר בו צעקתי הוא עומד בלילה נגדך, ר"ל כי אצלנו הזמן העבר אין לו מציאות בזמן ההוה, והצעקה שנעשה בו שייך אל זמן העבר לא אל ההוה, אבל אצלך שאינך תחת הזמן, העבר וההוה והעתיד עומד תמיד נגד עיניך בהוה, ואין הבדל בין העבר וההוה, עד שגם היום העבר עומד נגדך בלילה שאחריו בהוה, כאלו הוא עוד במציאות וכן הצעקה שנעשה בו, וא"כ תבא לפניך תפלתי, מצייר תפלתו כעצם מופשט העולה למעלה ויתיצב לפני ה', (כי גדר התפלה היא שפיכת הנפש והתקשרה במקורה) ועי"כ תטה אזנך גם לכנתי וקינתי על צרות הגוף:

ויום צעקתי - קשור עם הבא אחריו.