פירוש על איוב לז:5

ירעם אל. הנה האל ירעם בקולו רעמות נפלאות אשר שמענו ונדעם ומה הם עוד הגדולות אשר עושה ואנחנו לא נדעם:

ירעם, בזה מסיים דבריו, אמר אם אתה מתפחד וחרד מקול הרעם הטבעי, ואינך מכיר טבעו ותכונתו ולא לשמעו תיכף בצאתו, כ"ש אם ירעם אל בקולו נפלאות, אם ירעם בקול שלמעלה מן הטבע בקול הנפלא והפלאיי, שזה מליצה על ענינים שהוא נוהג בהם למעלה מחקי הטבע, מכ"ש שלא נדע ונכיר אותם, ואיך תרצה אתה לחקור ולדעת בסתרי ה' המופלאים מה שאחר הטבע:

ושמא תאמר אם כן אפוא איך ה' נתן קולו לפני חילו בסיני וכל העם רואים את הקולות ונתקיימו הנה דע לך כי ירעם אל כו' והוא על דרך מאמר חכמי האמת על פסוק ואל זועם בכל יום כי מדת חסד אל זועם את מדת הדין בל יחריב העולם על דרך זה יאמר אל תתמה איך יכלו לסבול הקולות ההם בסיני כי הלא מדת אל הוא של חסד היה מרעים וגוער בקולו בל יגבר וימית את כל העולם ולא היה פלא אחד כי אם רבים וזהו אומרו נפלאות והוא מאמרם ז"ל שכל אחד היה בא לו הקול לפי כחו לקבל נמצא נעשים בקול ה' נפלאות על ידי הרעמת מדת אל באופן יוכלו הכל לסבול גבור כגבורתו וחלוש לפי חולשתו ואל תתמה כי זה דרכו יתברך שעושה גדולות ולא נדע כי כמה נסים עושה בכל יום עם כל אדם ואין בעל הנס מכיר בנסו כן היה בקול היה עושה נס עם כל אחד לפי המקבל כפי הכנתו לקבל ואין שום אחד מהמקבלים מכיר שהרעים ה' בקולו לפי גדר כחו וזהו עושה גדולות ולא נדע. עוד אפשר יכוין ענין מאמרם ז"ל כי היה הקול מתחלק לע' לשון וזה בקולו נפלאות כי ב' היתה מדת אל עושה אחד הרעם בקולו וגם עשות בה נפלאות רבות והשאר כקודם: