איוב לט:ל מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם ומצודת דוד

יעלעו. ואינן אלא כפי מדת בלעו דם ומים ונראה כבולע הרבה כאומר על על וכן בלשון חכמים בהשקאת סוטה (סוטה כ ע"א) מערערין אותה ומשקין אותה על כרחה וכן זעקת שבר יעוערו (ישעיהו ט״ו:ה׳) ל' קריאת גרון דומה לכך ולפי הדרך דבר הנביא:

ואפרוחיו יעלעו דם - כמו: ושתו ולעו והטעם יבלעו דם איברי החללים שיביא ויהי העי"ן הראשון כפול, או יהיה מגזרת עלעא בלשון רבנן. והטעם: ישברו צלעות החלל להוציא דם והראשון נכון בדקדוק, והאחרון עצמו שהוא מגזרת עצם וזה דבר ידוע, כי הנשר יראה ממקום רחוק מאד מקום החללים וירוץ שמה.

ואפרוחיו, והטרף מזומן לפניו תמיד, ואפרוחיו יעלעו דם והוא נמצא תמיד במקום שיש חללים לחפור אוכל משם, ובזה הראה לו השגחתו על כל מין, הן במזונו, הן בהריון ולידה, הן במקום מעונו, הן העוף בהטלת ביציו, ובנסיעתו בימי החורף, ובמעופו לגבהי שחקים, וכ"ש שיש השגחה פרטית על האדם הנעלה מכולם והמוכתר בכתר השכל והנברא בצלם אלהים:

ובאשר חללים שם הוא. לאכול ורבותינו דימו כל ענין זה באהרן בפסיקת' דאחרי מות: