פירוש על איכה 2:1

אֵיכָה יָעִיב. יַאֲפִיל, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים":

איכה יעיב. כתיב (פ, עקב) העדותי בכם היום כי אבד תאבדון כגוים אשר ה' מאביד מפניכם, מה אלו בעבים דכתיב (ישעיה י"ט) הנה ה' רוכב על עב קל ונעו אלילי מצרים וגו׳ אף אלו בעבים, דכתיב איכה יעיב באפו ה׳ את בת ציון^א)ומפרש כגוים אשר ה' מאביד מפניכם – כאופן האבידה אשר האביד ה' את הגוים. וסמיך על סוף הפסוק שם כן תאבדון, דמיותר הוא דהלא אמר מקודם העדותי וגו' כי אבד תאבדון כגוים וגו' ומה זה דאמר כן תאבדון, ע"כ דריש המ"ר דסיפא דקרא כן תאבדון קאי על אופן האבדה של הגוים, ואבד תאבדון קמא קאי על העונש בכלל דיענשו ויאבדו כגוים אשר נענשו ונאבדו וחסר במדרש מלת וגומר. [שם].

איכה יעיב באפו. בשום לב על אמרו יעיב לשון עתיד ולא העיב לשון עבר ועם האמור בהקדמה הנ"ל נתיישב כי ידוע שהשכינה עמנו בגלות לבטחון שעל ידה בטוחים אנחנו להיגאל. והנה בשירת הים פי' רש"י דהא דכתיב אז ישיר ולא כתיב אז שר שהפי' הוא שראה הנס עלה בלבו שישיר וכן הכוונה כאן שבא להפליג גודל חסדו בלשון איכה ואמר שבשעה שעלה בלבו להעיב את בת ציון (ולכך אמר יעיב כמו שפירש"י על ישיר):