פירושים על איכה 3:35: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

לְהַטּוֹת֙. מלת הטה עם משפט כמו עוות:

להטות משפט וכו'. הלא עדין לא יבצר מבעל דין לחלוק ולומר אולי גודל היסורין אשר יראה האדם שהוא יותר מכדי רשעתו ומה גם הגליות המר הלא יביא את האדם להרהר ולומר מי יודע אם לא היינו כל כך חייבים אלא שכיון שניתן להם רשות מוסיפים ואין מוחה או כחות הטומאה אשר יעשה האדם בהתעותו והן הם המכים וממקים אותנו כיון שניתן להם רשות אולי יוסיף על החיוב אמר הנה זה לא יתכן כי הלא הוי דן קל וחומר ואמור נא להטות משפט גבר וכו' והוא כי הנה ידענו כי אלהים נצב בעדת הדיינים למען לא ישלחו הדיינים בעולתה ידיהם להטות משפט גבר חלילה כי ע"כ צריך יתן הדיין אל לבו כאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו וכאלו חרב וכו' ואם כן אמור מעתה כי אחר שהוא יתברך כביכול שם פניו להתיצב בעדת הדיינים לבל יטו משפט איש כל כך הוא שונא הטיית המשפט ואיך יחפוץ חלילה לבלתי שים לב אם בריב אשר לו יתברך עם אשר חטאו לו לא יראה ברע אשר יעשו פוקדי העונות ליפרע מהם יותר על מה שהם חייבים זה לא יתכן חלילה מעול וזה אומרו כמתמיה להטות וכו' לומר בשביל להטות משפט גבר שלא יטוהו הדיינים המשפט הנזכר הוא נגד פני עליון כי שם נצב בעדת הדיינים לבל יטו משפט גבר ולעות אדם בריבו של עליון שיש לו עמו על אשר חטא לו היתכן כי ה' לא ראה ויעזוב את החוטא בעל ריבו ביד שוסים וילקוהו כפלים בכל חטאתיו זה לא יאמן חלילה וכמאמר רבינו ז"ל כי לא היה כח לאויבים לשלוט בצדיקים בזמן החורבן עד שהסכימה מדת רחמים עם מדת הדין וזהו שורש אמת במשפטו יתברך ולא ינגד לזה מאמרם ז"ל כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע כי הלא לעומת זה ידענו כי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון אך אמנם כל דבריהם האמת והצדק ואשר אמרו כי כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין וכו' הלא הוא כי אם ישלח הוא יתברך מלאך משחית לפקוד עון ידוע על עיר או ממלכה אחת יודיע לו את אשר ימית מהם הנוגעים אל העון ההוא ויראה המשחית בצדיקים בדין העון ההוא אך במצחות האנשים הצדיקים ההם יראה עונות זולת זה אשר יראה לו שעליהם ראוי לפגוע בם ישלח ידו ויכה בהם כיון שניתן רשות ואז מתבקר פנקסו למעלה כיון דאיתרע בפגעו בו המשחית ואז יומת בדין על פי הנמצ' כתוב בספר והוא ענין מאמרם ז"ל דבר בעיר כנס רגליך ויש מכסה מצחו ואביי סכר כוי שהוא לבל יזדמן לפניו המשחית ויראה זכר מעשיו אשר לו עון ויתעורר להכותו ואז יבוקר פנקסו ויפול בנופלים וזה שלא היה אם נסתר מנגד פניו:

להטות משפט גבר וכו'. הכוונה דאם יערוך הקב"ה מצוה נגד עבירה אין לו תקומה לאדם ח"ו כלל. אכן בזה יצא לצדק דינו של אדם כי מה יחפוץ המלך העליון להנקם מפרעוש קטן כהאדם הלז. ומה יתן ומה יוסיף להקב"ה אם יקיים מצותיו או ימרוד בו ובהתנצלות זו יזכה מלפני ה'. וז"ש להטות משפט גבר והטעם מפני שהוא נגד פני עליון דייקא כנ"ל וק"ל: