פירוש על אסתר 7:2

השאלות:
מדוע קראה פה אסתר המלכה:

ויאמר וגו’ מה שאלתך. מה דבר תשאלי וינתן לך על כן הוא בלשון זכר [שייך למעלה ה' ו' ועיין בנדפס]:

ויאמר המלך וגו'. אומרו גם ביום הב' מיותר ויאמר כי אמר לה מה שאלתך ואנחנו נדע כי גם ביום השני היה וגם אשר הערנו למעלה כי במשתה הראשון לא הזכירה בתואר מלכה לא במשתה באומר מה שאלתך ולא באומרו לעשות דבר אסתר ובמשת' זה הב' קרא' מלכה ועוד באו' ותנתן לך ולמעל' במשת' הא' וינתן לך. אמנם כתבנו למעל' כי המלך במשתה הא' הי' מתחמץ לבבו כי לא גלתה לו שאלתה באו' מה לך אסתר המלכה גם כי המשת' ההוא עשתה להמן בלבד ולא למלך באומרה אל המשתה אשר עשיתי לו ולא היה המלך רק כנטפל אל המן על כן הי"ל לב רגז באמת באמרו מי יודע אם עלי יערימו סוד בין שניהם ואני בער ולא אדע אכל ושתה יאמרו לי ולבם בל עמי ע"כ היה לבו כדונג נמס בתוך מעיו ותדד שנתו בלילה ההוא ויאמר להביא את ספר הזכרונות לראות היש משכיל על דבר המלך אשר היטיב לו ולא שילם גמולו בראשו כי ע"כ אין גולה את אזנו מה זה היה לבן המדתא עם אסתר ופשפש ומצא אשר הגיד מרדכי ולא נעשה עמו דבר ויעש לו יקר גדולה ואת המן שת תחת רגליו למען או יחרץ אשר עמד בסוד עם אסתר וכבעל הכנפים יגיד דבר וכל עיקר כונת המלך היה על מרדכי ובעצמו והוא כי לא ידע המלך כי מרדכי היה מיושבי לשכת הגזית וידע ע' לשון והבין לשון בגתן ותרש כ"א שברוח קדשו נגלה אליו צפוני סודם וע"כ עשה לו יקר וגדולה למען יגיד דבר סתר אסתר והמן וירא כי על כל הכבוד הזה אין מגיד אף אין משמיע אז גמר בלבו כי אין דבר בינו לבינה על המלך לאמר לו ואין זה כ"א שאלה או בקשה בלב המלכה לשאול מאת המלך בדבר נוגע אל המן ונחה דעתו על אסתר ויכבדה או יותר מבמשתה הקודם ולא העביר דבר מלכות מלפניו לבלתי קרוא אותה מלכה כאשר במשתה הא' עם היות שהעלימה ממנו יום ולילה עד חצות היום במשתה הב' מהגיד דבר שבזמן ההוא היה לב המלך נמס כדונג מפני אש על כסותה ממנו ורעיונוהי יבהלוניה והרהורין על משכביה סליקו כי ע"כ היה הדעת נותן שלא יעצור כח לשאול לה אות מה שאלתך מרוב כעסו כ"א שתאמר היא מעצמה עכ"א כי אחרי היקר אשר נעשה למרדכי ולא הגיד דבר שיורה שאין דבר סתר בין המלכה והמן אז ע"י כן שנחה דעתו נמשך שויאמר המלך לאסתר גם בהיות ביום הב' שמנע ממנו שאלתה עד הזמן ההוא והיה אפשר לא ישאל עד תאמר מאליה עכ"ז ענה ואמר מה שאלתך וגם בדרך כבוד כי קראה אסתר המלכה ואמר מה שאלתך לומר או הוא דבר בלתי גדול שיתייחס לשאלה או דבר גדול שיתייחס לבקשה אם שאלה היא מה שאלתך אסתר למה שאתה מלכה שתצטרך אלי שאתננה לך והלא תנתן הוא מאליה וזה שלא אמר וינתן כאשר במשתה הראשון שהיה אז לבו בל עמה שלם בעצם כאשר כתבנו כי אז אמר ל' זכר לרמוז שהיתה צריכה אליו לתת את שאלתה אך עתה ברצונו הטוב אמר ותנתן כמאליה כמדובר. או יאמר מעין זה בשום לב אל אומר בשאלה נתינה ואו' לך ובבקשה אמר לשון עשיה ולא אמר לך והוא כי אמר הנה אפשר הענין הוא על עצמך או על זולתך אם על עצמך הוא תתייחס לשאלה ואם על זולתך תתייחס לבקשה ועכ"א מה שאלתך אסתר המלכה כמתמיה ואו' איזה דבר אפשר תהיה שאלתך אחר היותך מלכה שתצטרך שתנתן לך לעצמך כי אין למעלה מגדר שאת בו ואם הוא על הנוגע אל הזולת ומה בקשתך על זה ותעש שצריך עשיה מש"כ על הנוגע אל עצמך ועד"ז השיבה ואמרה תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי שהוא על הזולת בבקשתי: