פירוש על אסתר ט:9

999 / (מגילה טז:) / זקיפא
פורק"א / forche / קלשון
כאן מדובר בוי"ו המוארך שבשם ויזתא (אסתר ט, ט'), ורש"י מתכוון לכאורה לידית של הקלשון, והקו המאוזן של הוי"ו נמשל לחודי הקלשון.
✭ hayfork, pitchfork

ואת ויזתא. וו דגחון ידועה היתה ככה גדולה בעבור שהיא חצי אותיות התורה, רק וו ויזתא לא ידעתי טעמה, והדרש ידוע, ויש אומרים כי בן שש שנים היה גבוה מכל אחיו:

פרמשתא. הוא המשוש, מלשון פרמשתקא אמה, והוא אבר חוש המשוש אשר אמר עליו ארסטו כי חוש המשוש חרפה הוא לנו אריסי הוא הראות המטיל ארס בעין הרע שלו ארידי. הוא הדוחה למותרות ומורידן לאיברים התחתונים ומשם לחוץ ויזתא. הוא המושך, מלשון שלל וביזה, כי הוי"ו ובי"ת הם מתחלפים מלשון ביזה כי בכוח זו מחלק שלל לכל אבר הראוי לו ומשכן אליו כידוע לבקיאים בכחות הנפש. ואל יקשה עלי סדרם בסדר זו כי סדרם כסדר שנהרגו, כי ידוע שכוח המעכל והשמע נפסדים בזקנים קודם שאר הכוחות האחרים, וכן הוא הדין באחרים. ואפשר שספרן לפי גדלתם לפי פשוטו של משל, כי כבר כתבתי כמה פעמים כי אלו ואלו הנמשל והמשל הם אמת. ואמר שכל אלה בני המן הם להיותם נתלים בחומר ובהפסד ובהחלש החומר יפסדו ויחלשו כוחות אלו. וקראו המן בן המדתא צורר היהודים מטעם שכתבתי למעלה. ואמר ובביזה לא שלחו את ידם כי באמת זקן שבא בימים כל אוכל תתעב נפשו ומיאס בחיו, כמו שנאמר ימים אשר אין בהן חפץ, כל שכן שימאוס בממונו כי למי יעמול תחת השמש לאסוף ולכנוס עוד ממון. ואמר כי בזמן ההוא באו מספר ההרוגים הנזכרים לעיל אשר בשושן הבירה שהוא כלל העולם לפני המלך בהרגש כוחותיו. ואסיפת אנשיו הנזכרים לעיל ומעתה מבקש תחבולות וצדדים להמלט על נפשו באולי ישאר בקרב הארץ. ומבקש לעזר במאכלים ומזונות טובות ובריאים מסעדים הלב. ואמר לאסתר המלכה כי מאחר שבשושן הבירה הרגו היהודים את החמש מאות וגם עשרת בני המן הידוע למעלה כי מרגיש שכבר הגיע לימי הירידה ואפיסה והפסד חומרו ובשאר המדינות מה עשו, רצה לומר שלא זכר בימי עלייתו ועמידתו שהמה המדינות כמו שזכרתי בריש המגילה להניח כמו לעת זקנתו כמו שאמר רבי אבהו מה מניח לעת זקנתי ורבי חנינא אמר חמין ושמן שסכתני אמי בלדתי המה העמידוני לעת זקנתי. ולכן אמר לאסתר מאחר שבשאר מדינות מה עשו להעזר בזה עכשיו ומעכשיו אין תחבולה להעזר כי אם על ידי אסתר תנשא בכל שאלותה ובקשתה לאכול ולשתות דברים הבריאים והטובים באולי תוכל עמוד. ואמר