פירוש על במדבר 11:16

אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו'. כתב הרב הגדול ז"ל כבר הזכירו רז"ל כי שבעים אומות הם בשבעים לשון ויש לכל אחת ואחת מזל ברקיע ושר למעלה כענין הנאמר בדניאל שר מלכות פרס (דניאל י יג) וכתיב אצל מלכי יון והנה שר יון בא (שם כ') והוא שנאמר יפקוד יי' על צבא המרום במרום (ישעיה כד כא) ואמרו כי פרי החג ירמזו להם ובפירקי ר' אליעזר אמר הקב"ה לע' מלאכים הסובבים כסא כבודו בואו ונבלבל לשונם ולכן היה המספר ביורדי מצרים שבעים. וצוה במספר הזה בשופטי ישראל כי המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכחות ולא יפלא מהם כל דבר וכן במתן תורה ושבעים מזקני ישראל כי ראוי במספר הזה שתשרה בהם שכינה באשר הוא כמחנה עליון כי ישראל צבאות יי' בארץ כמו שנעשה ארון וכפורת והמשכן בדמות המשמשין במרום ונעשו הדגלים כדמיון המרכבה שראה יחזקאל להשרות שכינה עליהם בארץ כאשר היתה השכינה בשמים והנה משה על גבי שבעים הזקנים רמז לישראל שהוא גוי אחד בארץ וקבלו רז"ל כי כל סנהדרי גדולה היושבת בבית יי' במקום אשר יבחר לשכנו כן יהיה מניינם שבעים והנשיא על גבן כמשה רבינו ע"ה. והנה הם ע"א וכן האותיות בשם הגדול המפורש ע"ב כנגד השרים והשם המיוחד שהוא אדון על כלם ולזה ירמוז הכתוב באמרו אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלים פב א) כי השכינה עמהם להסכים על ידם ואמר הכתוב עד מתי תשפטו עול (שם) יזהיר בהם אחרי שהשם הנכבד עמהם אמר בדבר המשפט איך לא תיראו ממנו להטות משפט כטעם המכעיסים אותי על פני (ישעיה סה ג) ואמר אני אמרתי אלהים אתם (תהלים פב ו) כי מספרכם כשרי מעלה ואדון היחיד ואמרתי שתשבו מושב אלהים בארץ. אכן כאדם הראשון תמותון שגורש ממקומו הנכבד ומת כן תתגרשו מבית השם וכאחד השרים של מעלה הייתם ותפלו מן המעלה ההיא ע"כ. ובמדרש שיר השירים אמר שבעים שמות קרא הקב"ה לישראל ישורון בכור נער וכו' שבעים שמות להקב"ה עליון רם ונשא נשגב וכו'. כתב החכם רבי עזרא ז"ל האומר שבעים הולך אחרי הענפים ועם הקו האמצעי שהוא העיקר ע"א והאומר ע"ב ד"פ (דו פרצופין) רבי יוחנן אמר ע"ג כמנין חכמה. כמה יש לך להתעורר ולקנות לב איך היו דברי רבותינו נסתרים ונעלמים וכל דבריהם אמת וצדק כי לפעמים יאמרו המאמר האמתי מצד הקבלה או מתוך הראייה הברורה ויביאו לדבריהם שהוא עמוד שהכל נשען עליו ויתר שהכל תלוי בו פסוק לזכר ולראייה בעלמא בכאן אמת הוא כי שבעים שמות יש לו להקב"ה והם גלויים וידועים למשכילים וכנגדן שבעים למדת הדין וכן הוא אומר כי כשמך אלהים כן תהלתך (תהלים מח יא) והם לא רצו לגלות הדבר בפירוש ובקשו בפסוקים כנגדם שבעים שמות והכל אמת ויש לך לדעת כי כנגדם שבעים אומות ושבעים לשונו ושבעים סנהדרין ומשה על גביהן כן מדת הדין אדוני וזהו הנה אדני נצב על חומת אנ"ך (עמוס ז ז') ושבעים פנים לתורה. כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים וחשבון השם הגדול בין מלואו וסתרו שבעים כי הנגלה עולה כ"ו ויו"ד ה"א ו"ו ה"א עולה מ"ד הרי בין הכל שבעים:

אספה לי. הֲרֵי תְשׁוּבָה לִתְלוּנָתְךָ שֶׁאָמַרְתָּ לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי; וְהַזְּקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים הֵיכָן הָיוּ? וַהֲלֹא אַף בְּמִצְרַיִם יָשְׁבוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג') "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"? אֶלָּא בְּאֵשׁ תַּבְעֵרָה מֵתוּ; וּרְאוּיִים הָיוּ לְכָךְ מִסִּינַי, דִּכְתִיב "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" (שם כ"ד) — שֶׁנָּהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ כְּנוֹשֵׁךְ פִּתּוֹ וּמְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְזֶהוּ "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ", וְלֹא רָצָה הַקָּבָּ"ה לִתֵּן אֲבֵלוּת בְּמַתַּן תּוֹרָה וּפָרַע לָהֶם כָּאן (תנחומא):

אספה לי שבעים איש מזקני ישראל כבר הזכירו רבותינו כי שבעים אומות הן בשבעים לשון ויש לכל אחת ואחת מזל ברקיע ושר למעלה כענין שנאמר בדניאל (י יג) ושר מלכות פרס וכתיב (שם) אצל מלכי (יון) פרס וכן והנה שר יון בא (שם פסוק כ) והוא שנאמר (ישעיהו כד כא) יפקוד ה' על צבא המרום במרום (מכילתא שירה ב) ואמרו (סוכה נה) כי פרי החג ירמזו בהם ובפרקי רבי אליעזר (פרק כד) אמר הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו בואו ונבלבל לשונם ולכן היה המספר ביורדי מצרים שבעים וצוה המספר הזה בשופטי ישראל כי המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכחות ולא יפלא מהם כל דבר וכן במתן תורה ושבעים מזקני ישראל (שמות כד א) כי ראוי במספר השלם הזה שישרה עליהם כבוד השכינה כאשר היא במחנה העליון כי ישראל צבאות השם בארץ כמו שנעשה ארון וכפורת ומשכן בדמות המשמשין במרום ונעשו הדגלים בדמיון המרכבה אשר ראה יחזקאל להשרות שכינה עליהם בארץ כאשר היא שכינה בשמים והנה משה על גבי שבעים זקנים רמז לישראל שהוא גוי אחד בארץ וקבלו רבותינו (סנהדרין ב) כי כל סנהדרי גדולה היושבת בבית השם במקום אשר יבחר לשכנו שם כן יהיה מנינם שבעים והנשיא על גביהם כמשה רבינו והנה הם שבעים ואחד וכן האותיות בשם הגדול המפורש שבעים ושתים כנגד השרים והשם המיוחד שהוא אדון יחיד על כולם ולזה ירמוז הכתוב באמרו (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט כי השכינה עמהם להסכים על ידם ואמר הכתוב (שם פסוק ב) עד מתי תשפטו עול יזהיר בהם אחרי שהשם הנכבד עמהם בדבר המשפט איך לא תיראו ממנו להטות המשפט כטעם העם המכעיסים אותי על פני (ישעיהו סה ג) ואומר עוד (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם כי מספרכם כמספר שרי מעלה ואדון היחיד ואמרתי שתשבו מושב אלהים בארץ אכן כאדם תמותון כאדם הראשון שגורש ממקומו הנכבד ומת כן תתגרשו מבית השם ותמותו וכאחד השרים של מעלה הייתם ותפלו מן המעלה ההיא וכבר הזכרתי מן הענין הזה בסדר ואלה המשפטים (שמות כא ו):