פירוש על במדבר 11:2

ויצעק העם אל משה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וְהָלַךְ הַבֵּן אֵצֶל אוֹהֲבוֹ שֶׁל אָבִיו וְאָמַר לוֹ צֵא וּבַקֵּשׁ עָלַי מֵאַבָּא:

ותשקע האש. נגד טבע האש למען יכירו שהיה פלא בלתי טבעי ולא היה אש טבעי שקרה אז באיזו סיבה טבעית:

ויתפלל משה אל ה'. תניא, אמר ר׳ אלעזר, משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר ויתפלל משה אל ה׳, אל תקרא אל ה׳ אלא על ה', שכן דבי ר' אליעזר בן יעקב קורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן ^אנראה דר"ל דבי ראב"י דורשין אלפי"ן כמו דכתיב עייני"ן ולהיפך, והטעם הוא משום דאותיות שהן ממוצא אחד מתחלפות, ואל"ף ועיי"ן הם ממוצא אחד, ובכלל הדרשה עיין במהרש"א שכתב לא ידענו מה הטחת דברים איכא כאן והלא לשון זה נמצא בכמה נביאים וכו', ועיי"ש שהגיה בגמרא שהמכוון לפסוק אחר, וכל דבריו דחוקים לדעתי, כפי שיתבאר למעיין. אבל אני תמה עליו מאוד על שתמה לחנם, כי הלא הפרשה שבכאן מלאה הטחת דברים קשה ממשה להקב"ה כמבואר בסמוך מפסוק י"ט והלאה, ויאמר משה למה הרעות לעבדך וגו', האנכי הריתי את העם הזה וגו' מאין לי בשר וגו' לא אוכל אנכי לבדי וגו', ואם ככה את עושה לי וגו', שכל דברים אלה לגבי משה נחשבים לטרוניא ותרעומות ודברים קשים, ומה שהביא הגמרא הפסוק ויתפלל משה, פשוט הוא מפני שתחילת הענין הוא וכעין הקדמה ומבוא להפרשה ומכוין להמשך כל הפרשה, ומסמיך הדרשה על הלשון אל ה' כאלו היה כתוב על ה', כלומר שבא בטרוניא ובתרעומות ורוגז על הקב"ה. .
(ברכות ל"ב א׳)