פירוש על במדבר 14:10

לרגום אתם. אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב:

ויאמרו וגו' לרגום וגו'. צריך לדעת למה לא נרגשו במאמר ראשון שאמר כלב עלה נעלה וירשנו וגו' נוכל לה, ונראה כי לדברי כלב לא חששו לפי שדבריו בטלים מעצמן שאין עדות יחיד עומדת לגבי עדות רבים דכתיב (דברים י״ט:ט״ו) על פי שני עדים יקום דבר לזה לא חשו לדבריו, מה שאין כן כשבאו יחד דברי יהושע וכלב מעתה הורעה עדות המרגלים כי דין ב' עדים כדין מאה עדים (מכות ה:) ועדות שקולה היא זאת ואין כאן עדות לא של מרגלים ולא של יהושע וכלב וחזר הדין למה שהיה קודם שלוח המרגלים לזה חשו להם ואמרו לרגום אותם:

ויאמרו כל העדה וגו׳. כתיב ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכתיב וכבוד ה׳ נראה באהל מועד, א"ר חייא בר אבא, מלמד שנטלו אבנים וזרקום כלפי מעלה ^זכתב מהרש"א מדסמיך ליה בחד קרא משמע ליה אשר הלשון וכבוד ה' הוא דבוק עם לרגום אותם באבנים דלעילמיניה, עכ"ל, זה מחוסר באור והכרח הדרשה, ולי נראה דמדייק משום דבהרבה מקומות היכי דמצינו ענין זה ממראה כבוד ה' כתיב הפעל מקודם וירא אליכם כבוד ה', וירא כבוד ה' אל כל העם (פ' שמיני) וירא כבוד ה' אל כל העדה, וירא כבוד ה' (פ' קרח), ויעל כבוד ה' (יחזקאל י״א:כ״ג), ועוד, ולא כמש"כ כאן וכבוד ה' נראה, דמשמע לפתע פתאום שאין זה מדרכי הנמוס, לכן דריש כמו שזה הלשון אין לו הכרע וקאי גם אלמעלה, וכמו ויאמרו כל העדה לרגום אותם וכבוד ה'. .
(סוטה ל"ה א׳)