פירוש על במדבר 14:8

אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ. יל"ד מה זה שהי' מסופק אם חפץ בנו ה' ואם יביא אותנו אל הארץ הלא שמעו כמה וכמה השבועה אשר נשבע ה' לאבותיהם לתת להם את הארץ הזאת לרשתה. אכן כאשר נתבונן על ענין תלונות המרגלי' על הארץ הלא הם היו ראשי בנ"י צדיקים גדולים וטובים איכה יכלו לדבר תועה על ה' חלילה. כי לא טובה הארץ וכבר הבטיחם ה' בארץ ההיא כי טובה היא ארץ זבת חלב ודבש. אכן הנראה בכוונתם כי המרגלים האלו פחדו כי ראו את טוב הארץ בחלב דגן תירוש ויצהר וכל פרי הארץ המה משתנים לטובה וכי זבת חלב ודבש היא וזה פרי' לכן פחדו עבור בנ"י פן בבואם שמה יבעטו בה' לאמר מי הוא כמ"ש שמנת טבית כשית ויטוש כו'. וזה שאמרו ארץ אוכלת יושבי' היא כי עז העם היושב עלי' ובני ענקי' ראינו שם לכן אתם אם תבואו שמה תהיו כמוהם. וזהו שהביאו מפרי הארץ לראיה על גודלם וטובם. אבל כלב הוא שאמר להם מה לנו לירא מכל אלה הלא אם אנחנו נהי' חזקים ביראת ה' ולא נטה אל תאוות הארץ אזי לא יזיק לנו כל דבר וז"ש אם חפץ בנו ה' ר"ל אם עיקר החפץ והמבוקש אשר בנו יהי' רק ה' לעשות רצונו ית"ש אז והביא אותנו כו' ויכול נוכל לה ועלה נעלה וירשנו אותה כי כן צריך להתגבר לבטל כל תענוגי עוה"ז נגד עבדות הש"י ב"ה:

אם חפץ בנו ה'. אמנם כי טובתה עד מאד היא בתנאי שיחפוץ בנו ה' כאמרו ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה והיה אם שמוע תשמעו וכו':

אם חפץ בנו ה'. נתחכמו לדבר בלשון ספק, כדי שיניחו להם לגמור הדברים כי יאמרו שאין דבריהם אלא לגדר האפשרות ולא בבחינת ההחלט ולזה הניחום לומר כל הדברים ובגמרן אמרו לרגום, וכאן הבן שואל למה לא רגמו על תחלתן של דברים שהרי אין בדבריהם האחרונים תוספת ושינוי מתחילת דבריהם, אלא לצד שבתחילת דבריהם אמרו אם, היו יושבים ומצפים גמרן של דברים וכשעמדו בהן אמרו לרגום: