פירוש על במדבר 15:3

ועשיתם אשה. אֵין זֶה צִוּוּי, אֶלָּא כְּשֶׁתָּבֹאוּ שָׁם וְתַעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם לַעֲשׂוֹת אִשֶּׁה לַה':

לעשות ריח ניחוח...והקריב המקריב. הנה עד העגל היה הקרבן ריח ניחוח בזולת מנחה ונסכים כענין בהבל ובנח ובאברהם וכענין וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים לא זולת זה ובחטאם בעגל הצריך מנחה ונסכים לעולת התמיד שהיא קרבן צבור ומאז שחטאו במרגלים הצריך מנחה ונסכים להכשיר גם קרבן יחיד:

ועשיתם אשה לה׳. ת"ר, יכול כל העולה לאשים יהא טעון נסכים אפילו מנחה, ת"ל עולה, שלמים מניין, ת"ל זבח, תודה מניין, ת"ל או זבח ^גוקיי"ל בעלמא או רבויא הוא, משום דאפשר להשמיט מלה זו, משום דקיי"ל דגם שני דברים הכתובים בחבור משמעם גם בפני עצמן, כמש"כ בפ' משפטים בפסוק ומקלל אביו ואמו. והנה אע"פ דגם תודה בכלל זבח, וזבח כבר כתיב, בכ"ז אצטריך רבוי מיוחד לתודה, דהו"א כיון דיש יתרון לתודה שבא עמה לחם, יהא הלחם במקום נסכים, קמ"ל, ומה שאמר למעלה יכול אכילו מנחה, הכונה אפילו מנחה הבאה בפני עצמה, דאלו מנחה שעם זבח בודאי חייבת בנסכים משום זבח. .
(מנחות צ׳ ב')