פירוש על במדבר 15:33

המצאים אתו מקשש. שֶׁהִתְרוּ בוֹ וְלֹא הִנִּיחַ מִלְּקוֹשֵׁשׁ, אַף מִשֶׁמְּצָאוּהוּ וְהִתְרוּ בוֹ (שם; סנהדרין מ"א):

המוצאים אותו מקושש עצים. תניא, מניין להתראה מן התורה, תנא דבי ר׳ ישמעאל, המוצאים אותו מקושש עצים, שהתרו בו ועדיין הוא מקושש ^קאפירש"י המוצאים אותו מקושש, שקישש עצים לא נאמר אלא מקושש לאחר שראוהו ומצאוהו היה מקושש, ומה טעם תלוי בכך, אלא שהתרו בו ועדיין היה מקושש, עכ"ל. ולו"ד אפשר לומר דכונת הגמ' לדרשת הספרי שבסמוך שדריש בכלל יתור הלשון מקושש עצים דדי היה לכתוב המוצאים אותו, ומבואר שם בספרי מגיד שהתרו בו מעין מלאכתו, מכאן לכל אבות שבתורה שמתרין בהם מעין מלאכתם, ע"כ. והיא היא דרשת הגמ' אלא שבאה בנוסח אחר ובקיצור לשון, וע"ע בדרשה הסמוכה בפסוק ל"ד בבאור ענין זה בכלל. .
(סנהדרין מ"א א׳)