פירוש על במדבר 16:12

וישלח משה לקרוא וגו' בני אליאב ויאמרו לא נעלה. האי בני אליאב האמור כאן הוא לכאורה מיותר וגם מהו הלשון לא נעלה היל"ל לא נלך. אכן י"ל דהנה משרע"ה רשכה"נ היה דורש טוב לעמו וחפץ בטובתם ולזאת היה מחזר ע"כ הצדדים בכל האפשרי לבקש איזה עילה ועצה טובה כדי להחזיר לדתן ואבירם למוטב ולתקן את נשמותיהם. וראה והבין שהם רשעים גמורים גדולים ועצומים ואין שום עצה ותבונה להחזירם למוטב. לזה התחכם רשכה"נ לבוא למקור מחצב נשמותיהם אולי משם יוכל להעלותם ולתקנם. וזהו פי' הפסוק וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם בני אליאב היינו שיקראו אותם בשם בני אליאב אביה' כי אביהם היה צדיק. וגם אליא"ב הוא אל"י א"ב ואולי ממקור מחצב נשמותיהם יוכל להחזירם ולתקנם ולהעלותם והם היו רשעים בתכלית הרשעות. וכשהבינו זאת אמרו לא נעלה אין רצונינו להיות לנו עלייה והבן. והש"י יזכנו שנהיה מאמינים בו ובהצדיקים ולא נהרהר אחריהם. וכיה"ר אמן:

וישלח משה וגו'. מִכָּאן שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין בְּמַחֲלֹקֶת, שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם לְהַשְׁלִימָם בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם (סנהדרין ק"י):

וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם הנה דתן ואבירם הם היו בעלי המחלוקת הזו כקרח כמו שאמר ויקח קרח ודתן ואבירם ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל וגו' שהם המקהילים אותם על משה ועל אהרן והנה משה דבר אל קרח ואל כל עדתו ואמר לו עוד (במדבר ט״ז:י״א) אתה וכל עדתך כי אליו דבר תחלה כי הוא הגדול בהם והנה הנועדים היו עדת דתן ואבירם גם כן ולכך רצה עתה לדבר גם עמהם ולהזהירם על עצמם ועל כל הנועדים שהם עדתם ולפייס אותם בדברים טובים דברים נחומים לישראל כי דבריו עם קרח פיוס לבני לוי לבדם וטעם וישלח כי הלכו מלפניו בדברו עם קרח ואחרי כן ויאמר משה אל קרח (במדבר ט״ז:ח׳) אשר היה עודנו עומד לפניו שם או מפני שהיה קרח לוי עומד במחנה לויה סמוך לאהל משה כי כל זה היה ביום הראשון כאשר אמר אתה והם ואהרן מחר (במדבר ט״ז:ט״ז) והוא הבקר שאמר להם (במדבר ט״ז:ה׳) בקר ויודע ה' את אשר לו ויתכן שהיו דתן ואבירם נשיאי עדה חשובים מאון בן פלת ואם היו הם מתרצים אליו היה און הולך אחר עצתם על כן לא שלח אליו והנה לא בא ולא היה עמהם ולא עם עדת קרח כי הלך מלפניו כשהלכו להם דתן ואבירם כאשר נתוכח עם קרח ולא הושב שם שכבר חזר בו בעצת אשתו שהצילתו כמאמר רבותינו (סנהדרין קט) כי הנה הכתוב לא הזכירו שנבלע עם דתן ואבירם והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' במקריבי הקטרת כי היו חמשים ומאתים מלבד ארבעה הנזכרים תחלה: