פירוש על במדבר 18:26

והרמותם ממנו תרומת ה': כלומר מעשר מן המעשר, ורמבמ"ן תרגם צור העבע, וארנהיים אלז העבע, והוא שבוש, כי לפי זה תהיה הכוונה שירימו ממנו לתרומה אחד ממאה.

ואל הלוים תדבר. ת"ר, תרומה לכהן, מעשר ראשון ללוי, דברי ר׳ עקיבא, מאי טעמא, דכתיב ואל הלוים תדבר, בלוים קא משתעי קרא ^פזר"ל ואסור ליתנו לכהן, ובא לאפוקי מדעת ר' אלעזר בן עזריה כאן דגם לכהנים מותר ליתן מעשר ראשון דס"ל דגם כהנים נקראו לוים, וכדכתיב ביחזקאל מ"ד והכהנים הלוים בני צדוק, וכן דעת איזו מן החכמים בירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ג. ויש שדרשו שם כן מפרשה זו דכתיב לעיל בפסוק כ"א ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר וגו', חד אמר מה ת"ל ולבני, אלא מכאן שנותנין מעשר לכהונה, ר"ל דלעיל איירי במתנות כהונה, והוי זה ו' מוסיף על ענין ראשון כאומר הנה לכם מתנות כהונה וגם מתנות הלוי, וחד אמר אפי' לית כתיב אלא לבני, נותנין מעשר לכהנים, אלו מאן דאמר פלוני בני יסיב מקמי פלוני בני ושאר נכסי ירשו בני דלמא לא נסב עמהן, בתמיה, ר"ל שמא אינו נוטל זה הבן גם חלק ירושה עם שאר אחיו, ע"כ, וה"נ וכי בשביל שנתן הקב"ה מתנה מיוחדת לאהרן לא יטול חלק עם הלוים אחרי שגם הוא נקרא לוי, כמו שכתבתי, וכן שם דעת רבי יהושע בן לוי ועוד חכמים, יעוי"ש.
ואע"פ כן פסק הרמב"ם כר' עקיבא דמעשר ניתן רק ללוים ולא לכהנים, עיין בחבורו פ"א ה"א ממעשר. ולכאורה צ"ע הא כפי שכתבנו רבים חולקים על ר"ע, ובודאי שאין הלכה כר"ע מחביריו כמש"כ בר"ן נ"ד ב' וכ"פ [והט"ז באו"ח סי' קצ"ז ותצ"ח כתב בזה היפך מדבר ידוע ומפורסם, ופלא הוא], והמפרשים לא העירו מאומה בזה.
ונ"ל בטעמו של דבר משום דכיון דעיקר בעל מחלקותו של ר"ע הוא ראב"ע כאן בגמרא ויסודו הוא מזה שגם כהנים נקראו לוים כמש"כ, ועל יסוד זה תמכו כל החכמים המחזיקים בדעתו, ומבואר שם בירושלמי שלבסוף חזר ראב"ע והודה לר"ע, וא"כ לפי"ז בטלו כל המחלוקות בזה וקיימא דעתיה דר"ע, ודו"ק.
ודע שמבואר בסוטה מ"ז ב' ובכ"מ דעזרא קנס את הלוים בימיו מליתן להם מעשרות רק לכהנים, מפני שלא רצו לעלות עמו מבבל לארץ ישראל. ואולי היתה גם דעתו של עזרא נוטה דגם כהנים נקראו לוים, ובשעת הצורך סמך על זה וקנסם.
והנה לקמן פסוק ל"א בדרשה ואכלתם אותו בכל מקום יובא המשך הדברים השייך לענין זה, יעוי"ש. וכאן נעיר בקצרה על ענין אחד בדרך אגב מהירושלמי שהבאנו למעלה שאמר בפשיטות אלו מאן דאמר פלוני בני יסיב מקמי פלוני ושאר נכסי ירשו בני, דילמא לא נסב עמהן [חלק ירושה עם כולם] בתמיה, ובחו"מ סי' קנ"ג ס"ח איתא מחלוקת הפוסקים בענין זה, והרי לפנינו פשטות לשון הירושלמי מורה בפשיטות על בירור דין זה דנוטל אותו הבן לבד חלק מתנתו גם חלק ירושה עם שאר אחיו, ואכ"מ להאריך בזה. .
(יבמות פ"ו ב׳)

והרמותם ממנו תרומת יי'. הנה יתבאר ממה שאמר ממנו שלא יתרום ממין על שאינו מינו ולפי שבמעשר ראשון דקדקה התורה שלא יעשרו מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שהוא מבואר שיותר ראוי לדקדק בזה בתרומות מעשר זה גם כן יתבאר מאמרו ממנו ויתבאר גם כן שהמעשר אינו נוהג אלא בפירות הארץ ממה שאמר בסוף פרשת אם בחקותי וכל מעשר הארץ מזרע הארץ ולזה גם כן יתבאר מאמרו ממנו שאין מעשרין מפירות חוצה לארץ על פירות ארץ. והנה קרא אותם תרומת ה' להורות שהוא קדש: